הסותרת אז אולי שם משפחה יהיה יותר טוב.

משטרת ישר אל הלב לשירותכם.

ופתאום ראיתי שורה של שוטרים עומדים, אז פשוט הלכתי ונעמדתי בשורה זאת אומרת הם מיישרים קו.

השארתי איתם קו ואני החוויה שלי הייתה שהעולם עצר מלכת.

הלב שלי דופק שורה שלבושה אותו דבר עומד את אותו דבר.

גם שוטרת ליצנית בקצה זה משנה את כל הסיפור, מי נגד מי, מה אמיתי, מה לא.

וואו איזה אישה ואחרי זה הייתי פוגשת אותה עד.

שהחזירו גופה אז הלכתי לשבעה, אבל אז כבר הלכתי בלי דמות.

גם שרה.

זה התחיל להיפרעם.

מה?

שמחזיק את הדמות נפל בום, מכניסים אותי דצאים עליי אזיקים ועל האזיקים על הידיים.

כל החבילה הזאת של הדמות מונחת, זאת אומרת, היא איתי.

ברוכים הבאים ליוצאי דופן, הפודקאסט שמארח אנשים מיוחדים שלא הולכים בתלם שחושבים אחרת ופועלים וחיים בדרך שונה מהשאר.

אני שר פאר והיום אני שמח לארח את השוטרת, אז אולי ממשטרת יש שר אל הלב.

כל מי שהשתתפו בהפגנות בירושלים במחאות בלפור, בהפגנות נגד המהפכה המשפטית או להחזרת החטופים, נתקלו בה ואולי אפילו קיבלו ממנה מדבקה של לב לאלו שלא מכירים השוטר, אז אולי שם משפחה יהיה יותר טוב היא דמות המגולמת על ידי עדית קישינובסקי, שחקנית, כותבת, במאית ואומנית פרפורמנס פוליטית ירושלמית שעושה שימוש בלייצנות ככלי אקטיביסטי לריכוך סיטואציות קונפליקט של מפגינים.

מול כוחות הביטחון והמשטרה.

את השיחה הקלטנו במוצאי יום העצמאות 2025, כמעט בחצות לאחר הפגנה למען החזרת החטופים וסיום המלחמה שנערכה בירושלים.

ערב טוב לשוטר, אז אולי ערב.

טוב התחלתי בפיוג סליחה.

אנחנו מקליטים את זה במוצאי יום העצמאות ואת בדיוק חזרת עכשיו מהפגנה, נכון?

נשמרת, כן.

את קוראת לזה משמרת?

כן, זה משמרת זאת משמרת 500 לא רגע.

אני אתבלבלתי מהימים של החטופים.

עכשיו זו משמרת.

481 הייתה.

איך היה?

רגוע, זאת אומרת, זאת אומרת שלא היה חיכוכים.

חידקתי מדבקות אנשים התלהבו מהמדים המפוארים של טקס הדגלנות.

סיפרתי לכולם שאתמול עשיתי טקס דגלנות ברחבה הרשמית בהר הרצל, כי הייתה פנויה, ואז סיפרתי שעשינו משמר הלבבי יחטיף את נישוקו נשק.

אני ראיתי את הוידאו הזה כי סיפרתי לי עליו.

יש לי עוד אבל שמתי רק אחד.

כשאת חוזרת בדרך כלל ככה בערב אחרי האדרנלין של הפגנה, איך נראה המעבר הזה מהפגנה לפתאום בית?

זה נורא השתנה במשך הזמן כי עכשיו כבר אני עושה את זה כמעט 5 שנים.

אז כבר יש נוהל התלבשות.

התכווננות, יציאה וחזרה.

התפשטות של אדמות כאילו זה כמו חימום לקראת ואז זה קירור הוא אמר פקול דאר אני קוראת לזה כי לי יש כבר פרקיקום של.

איך להיכנס למשמרת גם ההתלבשות הוא כמו סוג של כוונה והאיפור והשינוי צורה זה לעבור טרנספורמציה.

ואז גם החזרה.

אז להוריד את הכל שזה גם לוקח זמן אז אז מין יש כבר מבנה של כניסה ויציאה.

מהאירוע.

יש הרבה אנשים שלא מכירים ולא יודעים מי את נגיד מי שלא ירושלמי, אולי פחות מכיר, אז תציגי את עצמך.

מי אתה שוטרת?

אז אולי?

השוטרת אז אולי שם משפחה יהיה יותר טוב ממשטרת ישר אל הלב.

לשירותכם.

אז בעצם קמתי משטרה חדשה ופועלת במקביל למשטרה.

הישנה.

אני משטרת ישראל ובעצם משתי את שי ללב היא נולדה באלפיים 20 בתקופת הקורונה ומאז התגלגלה כבר כמעט 5 שנים גם בהפגנות חרדים, גם במזרח העיר, גם במלונות של מפונים אחרי השיב אוקטובר, ואז גם ההפגנות של משפחות החטופים.

המטרה של המשטרה הזאת.

אז המטרות הרשמיות של משמרת משטרת אפשר אל הלבן לחבר ולהתחבר אל הלבבות הפועמיים כל הלבבות הפועמים, לשמח ולהצחיק ולהתאמן בהקשבה אל הלב תוך כדי הפעולות של החיים.

בעצם אני ליצנית למי הליצנית שוטרת.

נגיד, את ביקשת שאנחנו נעשה את השיחה הזאת היא כשאת בתוך הדמות, ועכשיו אני רואה מולי אותך במדי אשרד של טקס לבושה כליצנית ושוטרת ועם כובע מיוחד שאני מבין שהוא לכבוד צעדת.

דפל לתאר את זה כי הוא כל כך יפה.

הוא מרשים ביותר, כן.

אז המטרה הלא רשמית מה המטרה הלא רשמית?

כל רשמי אצלנו, אבל.

הליצן בעצם התפקיד שלו העתיק הוא להצחיק, לאהוב ולהגיד את האמת אבל היום חשבתי על זה וואי מה הקטע שכאילו של כל הרצינות הזאת כאילו רק אין דברים נעשים במה שקרוי רצינות אז הם בעלי ערך מה זה השתי האלה למה מה באנו להענש פה מה קרה?

כאילו כל הטקסים היום התבוננתי בטקסים כי אני עשיתי גם טקס דגלנות.

זה נורא קומי גם.

לגמרי.

גם כשלא את עושה את זה, גם כשאנשים רגילים עושים את זה זה מאוד.

קוממי אני זוכר עוד את מהצבא, את הטסטחים של כל טקס סיום קצינים או משהו כזה.

הרסר היה, זה הייתה שעתו הגדולה.

הוא היה מריץ מעריץ את כולם על המגרש הלוך ושוב וזה והוא היה עושה כל מיני תנועות של תרנגול.

זה היה מאוד מצחיק.

אז אצלנו את הסח זה תרגילי סדר חמודים.

ואנחנו אוהבים את הסחים.

נכון את יודעת אני אני חוקר אני חוקר הומור.

ובאמת אנשים מתייחסים אל הומור כאל דבר לא רציני כאל דבר שהוא כאילו תהיה רציני.

לא?

אתה רציני עכשיו?

כאילו לדבר ברצינות לא, זה לא רציני, זה כאילו לא לא.

אם זה בהומור אז נחות זה פחות ערך, זה פחות משמעותי.

יש לי סיפור יש לי סיפור בשבילך על זה, אז הפעם הראשונה.

עשיתי הרצאה משהו רשמי מול קהל היה לדעתי זה היה 2021.

זה היה בדיוק אחרי כל האירועים בשומר החומות שהייתי מאוד הייתי נוכחת בהם במזרח העיר.

אז מה שהיה זה שהזמין אותי לאיזה שהוא כנס מנופים של אמנות בירושלים.

וזה היה במכון ואן ליר שזה אף פעם לא הייתי שם לפני כן וזה משהו נורא.

של אקדמיה גבוהה וכזה וואו.

הזמינו אותי מטורף.

התכוננתי טוב טוב, טוב היה לי כמו טד טוב כזה של 15 דקות שממש היה על הדקות והיה לי מצגת וידעתי מה מביא למה ולמדתי בעל פה והייתי כאילו וזה היה חוויה ראשונה שלי של לא רק להיות בשטח ולחוות את הדבר, אלא גם.

לספר את זה החוצה, לשתף ואז הגעתי לאירוע הזה.

והתרגשות.

ווואו והבניין ויש כזה פסל גדול של איינשטיין וזה דברים מגניבים ונכנסתי ואז אתה יודע היה שם כזה מין כל מיני ירקות ודברים כאלה כזה מאכלים לפני שנכנסים להר��אות החשובות.

הכי חשוב בארץ.

אז אני כהרגלי בקודש מהרחוב, כאילו באתי חלק מדבקת לב.

אז מישהי מסתכלת עליי איתה באמצע לשוחח עם מישהי, אומרת לי.

זה לא אמור להיות אירוע רציני.

אז אני מתנגדת.

אני אומרת לה אני מאוד רצינית, אז היא עושה לי כיף.

אני אומרת לה את יודעת מה זה רציני?

והיא אומרת לי מה אמרתי לה, רציני זה מישהו מחובר לרצון שלו.

אז עשתה.

אבל היא לא לקחה לב אבל ראיתי שהיא כאילו.

שמה את זה.

ואז אמרתי טוב, אני לא כל כך מותאמת פה.

אני אעלה לדשא עם עצמי חזרות.

עדיף.

לבבות יבואו אחרי זה.

נכנס לרצינות.

אז עשיתי חזרות וזה ואז עשיתי את ההרצאה.

ובסוף של כל ההרצאות כשכולם יצאו מהאולם אז היא באה אלי אמרה לי או קי הבנתי אני יכולה לב.

ך.

הכל התחיל איך, איך בכלל נולד הרעיון הזה?

הסוטרת.

היא נולדה ממש באקראי.

לכאורה תמיד הדברים האלה הם נולדים באקראי.

לכאורה יש להם כמובן שורשים עמוקים, אבל.

לפני הקורונה בעצם למדתי 3 שנים בבית ספר לתיאטרון פיזי בארצות הברית בקליפורניה.

ושמה לא ידעתי שאני אהיה 3 שנים נסעתי לשנה קיבלתי מלגה מלאה אז אני אני יכולה להגיד כמה נקודות ציון בשנה הראשונה היה לי מורה שאמר משפט שמאוד הלך איתי.

הוא בריטי, קוראים לו גיימס פיק והוא אמר נרטיב קריאטס פלייב קריית אקשן סיפור בורא אמונה שמובילה לפעולה.

ומשהו ברגע הזה שהמשפט הזה נאמר גרם לי לפרוץ בבכי גדול.

וזה משפט שהמשיך להדהד בתוכי ואמרתי או קיי, זה די פשוט.

זאת אומרת, אם הפעולות שלנו הם לא מולידות חיים שמחה וצחוק וחיוך וריפוי, אז אנחנו צריכים לשאול על האמונות שלנו.

ואם האמונות שלנו מובילות לפעולות כאלה, אז בכלל אנחנו צריכים.

לשאול על הסיפור שלנו ולפרק אותו לחתיכות.

ולהרכיב את כל האותיות מחדש לסיפור חדש שהוא סיפור אהבה.

אז מה הבעיה?

אז הנה, אז אני אספר סיפור אהבה זה זה בגדול.

לאן שזה לקח אותי, אבל לא באמת ידעתי איך זה יקרה, אבל כן היו לי חלומות כאלה.

גם חלומות בשינה לא רק חלומות בערות של המרחבי.

ביניים בעיר בירושלים אני מירושלים.

יש כאלה שאומרים שיש לי את הסינדרום.

ואני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותם מאז ומתמיד נולדתי פה והיא מאוד חקוקה לי בלב.

ואני הייתי חולמת אותה להרבה כשהייתי כשלא גרתי פה.

בעצם 3 שנים היה מקום מסוים שהייתי חולמת עליו בעיקר.

והתפתח לי מין רצון כזה כאילו הלוואי שיהיה לי דמות שאני אוכל שהיא תוכל לחצות בכל המרחבים והאוכלוסיות של העיר.

ולהתחבר עם כולם זה היה מין לא זה לא היה עם צורה.

וחזרתי לארץ והתחילה קורונה ולא היה לי עבודה.

וזה מאוד הוביל אותי כל שוק.

ההיצנות לא פרח באותה עת.

לא, לא פרח, לא ידעתי.

דווקא זאת אומרת אני עושה כל מיני דברים.

אבל.

הצטרפתי לקבוצת ריצה כזאתי בעיר.

וזה, זה היה הדבר הקבוע נראה לי היחיד בחיים שלי בגדול, והיינו רצים בעמק המצלמה.

ואז התחילו כל ההפגנות האלה שאני מאוד נמנעתי מהם.

זה לא מעניין אותי.

בעיקרון מלא בלאגן וזה וסיסמאות.

יאללה.

ובאחת הפגנות היה רעש מטורף, גם כי הכל היה שקט, היה קורונה, אז היה משהו מאוד דומם, ופתאום היה רעש של המון, בחיים לא חוויתי, כאילו נראה לי זה היה הלכו מהכנסת לכיכר פריז, זה היה ממש לשמוע שעגות מתגלגלות במורד העמק, אנחנו רצים בעמק המצלמה, ואני אומרת לעצמי ראבאק, לראות מה הולך שם.

כי בסוף אני אני.

אני רוצה להתחבר עם בני אדם.

ואמרתי אני חייבת לראות מה הולך שם.

כאילו מה זה מה זה העוצמות האלה.

ואחרי האימון ריצה רצתי לשם.

והיה שם תופים שהם כזה ניגנו מרט כמו עכשיו בדגלים.

זה כנראה נתקע אצלי זה כאילו מכל ה לא הבנתי זה זה כאילו נגד המשטר אבל זה במנגינות של המשטר.

אבל משהו שם כאילו עורר בי את ההומור של כזה.

מנגד מי, מה קורה פה?

אין לי מושג וישר היה לי מין חוויה כזאת של רצון להפוך לצרלי צא כאילו להרים את המכנסיים.

להתחיל לצעוד כזה אני חיילת שלא יודעת מה, אין לי מושג מי חייל של מה פה וזה היה מין איזה אימפולס כזה ראשוני ואילו זה היה כזה טוב, אני צריכה להיות במרחב הזה, אבל הדבר היחיד שאני יכולה לעשות פה זה להיות בדמות.

זאת אומרת אין לי מה לחפש פה בתור אזרח מן המניין זה לא לא יקרה כאילו.

באותו רגע.

כאילו הגוף שלי רצה, אבל זה לא היה אני הייתי סתם בחורה כאילו שחזרה ממון ריצה זה יכולתי כאילו להתחיל אבל זה היה מוזר אבל היה איזה אימפולס פנימי כזה באיזה התגלגל לי המחשבה הזאתי בשבת הלכתי לחברים סיפרתי את זה שכאילו איך שהוא אני זאת אומרת הבנתי שאני אהיה עם מדים כי אני עם כוחות הביטחון כי לא יודעת זה הבנתי.

אני חושבת שחיכיתי הרבה זמן.

הכתר אולי זה הומור מוכר וישן וכדום, אבל כאילו להיות בעלת שררה לכאורה.

ולפרק את זה עם כאילו זה מה שלין עשה אז היו לי נעלי צבא מוכנים אתה רואה את זה?

מידה זה מידה הרבה יותר גדולה ממני הם חיכו לי כי מצאתי אותם ואמרתי טוב, זה ישמש אותי מתישהו ובכלל בדמויות יש אומרים שלכל אחד יש דרך כניסה אחרת, יש כאלה מהכל יש כאלה ממנח גוף או ואצלי זה מהנהלה.

אז אני מתחילה להבין.

אז היה לי כבר את הנעליים לחכות והבנתי שאני הולכת להיות שוטרת ליצנית וישבתי אצל חברים בשבת.

והתחלנו גלגל שמות, ואז אמרנו השוטר, אז אולי אמר כן, אני אהיה.

אז אולי ושם משפחה יותר טוב, אז יהיה משטרת ישר אל הלב.

זה היה כאילו ממש כזה תוך כדי שיחה הכי כזה ירד מלמעלה.

לא יודעת פשוט כזה.

ואז אמרתי.

למוה שמי תגיד יש לך חולצת מכנסיים כחולות כהות חולצה תכלת.

אז הוא הוציא לי מהארון נתן לי הם לא חזרו אליו מאז כן.

וזה היה בשבת חזרתי הביתה עם כזה או קי כאילו יש לי והיה לי פאה ועף זאת אומרת אני מהתחום.

אז פשוט גזרתי גזרה עיתון כתבתי ישר אל הלב שמתי פאץ על החולצה.

היה לי את הנעליים מכנסיים זה הופ היה לי מדבקות לב מאמא של חבר שנפטרה.

יוהנה זכרונה לברכה היא הייתה מורה.

והבן שלה נתן הוא יודע שאני אוהבת כל עוד פוצ'פק הזה הוא נתן לי את כל המדבקות שלה.

אז אלי מדבקות לב.

אז אמרתי יופי אני, אני אסדר את.

אז אולי שם משפחה יותר טוב.

משטרת ישראל לב אני חלק מדבקות לב זה היה גם לא חשבתי שאלך לעשות זה במשך שנים.

זה היה ניסוי גם ככה לא הזיהו אותי אז מן עושה חופש כזה שאתה יוצא ולא יודעים מי אתה איזה תמוה וגם הייתה מסכה, מסכת קורונה נגיד עם הדמות היה לי נורא נורא קשה להיפרד ממנה כי היא בעצם הייתה חלק בתור.

בן אדם, אני לא הייתי בקטע.

אבל.

בדמות בעצם הדמות, נולדה עם מסיכה, אז כבר חצי פנים כל הלסת והפה מוסתרים מסכה של קורונה פלוס אפעם.

הראשונה שיצאתי שמתי שפם, הייתי השוטר, אז אולי היה לי שפם ואז כאילו המסכה הייתה מתחת לשפם, אבל כולם פנו אליי בגברת וגם.

הבנתי שיותר נכון שאני אהיה שוטרת ולא שוטר, אבל בפעם הראשונה יצאתי כשוטר.

אבל זה לא.

היה.

לי שפה שינוי מגדר תוך כדי.

זה זה סינוי מגדר מהיר ביותר הוא היה סותר למשמרת ונפל על שפם וזה הוא הפך להיות סותרת גם ככה כולם אמרו לה.

פחות.

הרגשה בפעם הראשונה אני מדמיין כזה עד פעם ראשונה בודקת את השטח יוצאת את אומרת בכלל הפגנות זה לא היה הקטע שלך עכשיו, הולכת להפגנה, לבושה כשוטר.

אז מה, איך ההרגשה?

מה?

איך זה?

מאוד התרגשתי.

זה כמו לפני הופעה אתה לא יודע איך יכול להיות כישלון מוחץ, יכול להיות טוב, יכול להיות עוד דברים שלא דמיינתי מה יקרה במפגש, אז אני חושבת.

הייתי מאוד מאוד מאוד ברגישות כזאתי בכלי בתקופה הזאת ואז נורא נורא התכווננתי כאילו מה באמת להבין מה?

מה הקטע כאילו מה אז אז.

זה כבר מאז כאילו הגדרתי שהמטרה שלי זה להיות איפה שמישהו צריך אותי.

זאת אומרת, אני בשירות שזה.

זה מה שבאתי למרחב לעשות ואז.

ושאלוהי ינחה אותי כאילו לאן איפה להיות מתי ואני רק יקשיב.

ומה שיקרה.

והיה בי איזה משהו כזה מין גם אתה שותה?

כאילו, נכון לשוטים ניתנה לי וואלה, כאילו הייתי הרבה יותר עכשיו.

יש לי קצת אינטליגנציה בתור הדמות, אז הייתי הרבה יותר תמוה.

כאילו באמת גם לא.

לא, לא ידעתי מי אני בדיוק, וגם אבל גם אף אחד לא הכיר אותי אז אז אני יכולה כאילו אני יכולה להיות.

ממש דפוקה וזה בסדר אני לא.

מזיק אני בטוח לא אני כאילו אם מישהו רוצה יש לי מה לתת אז יצאתי במין כזה.

זה היה חווה רוחנית, אני חושבת.

הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד כאילו אני זוכרת עכשיו אני נזכרת כשהכנתי את המדים כאילו לצאת במוצאי שבת זה הכנתי אותם כזה עם עם צבע עם דבק חם וזה ישר הדבקתי על החולצה זה כאילו לא מדביק כאולצה שהרגע מישהו חבר נתן לך דבק חם.

לפחות כאילו זה הורס את.

אבל לא, לא עסקתי בזה, אני הייתי בכזה כאילו ירד לי משהו והתרגשתי מאוד.

וגם כל הזמן אמרתי לעצמי יכול להיות שכאילו זה לא מותאם?

את לא יודעת לא.

אבל מה זה משנה אז אז אז יראו מישהו מוזר ויחשבו שהוא מוזר ולא יידעו מזה.

הפגנה ראשונה רק קצת לאנשים לבבות והייתי איתם.

עד.

עצם היום הזה זה מה שאני עושה סביב.

אבל נגיד האינטרקציה עם המשטרה למשל התחילה כבר אז או שזה משהו?

לא, אני עניין.

אני באמת לא זוכרת כבר מה ידעתי, הבנתי או אני חושבת שאת הרוב לא הבנת.

זה היה משהו כזה אינטואיטיבי שעוד לא הבנת לא הבנתי, אבל הלכתי חלק לבבות היה ממש אנשים נורא נורא, נורא התרגשו ברמות, כאילו ממש הופתעתי.

מה הופתעתי?

ובפעם הראשונה, מיד כשהתחיל המתח הזה של כאילו זה.

הולך להיגמר הפגנה והכריזו בכריזה וזה וזה וזה אני אהבתי משם אני לא רציתי להיות אבל זה מפחיד.

אבל אני זוכרת כשיצאתי אז זה שוטר הסתכל עליי ככה, בחן אותי, הסתכל מהרגליים זה אומר לי תגידי, איפה הקשר שלך?

אמרתי וואי אתה גאון קשר אל הלב תודה רבה לא היה לי קשר איך אני יוצאת בלי קשר למשמרת.

אז כבר משמרת הבא היה לי קשר אל הלב, היה לי מין לב מאז זה השתכלל ועבר כל מיני.

זה יש.

לי כבר קשר בצורת לב, כן.

וככה היה לי גם משהו פיזי כל הזמן.

זאת אומרת אוקיי, אני עושה כוונה שינחו אותי וזה אבל עכשיו יש לי אשכרה כאילו אני לא יודעת איפה אני, מה אני עושה, מה אני אמורה לעשות אני מקשיבה.

זה מה שהם מקשיבים גם מקשיבים.

פקודת בקשר אז גם אני יכולה להקשיב לפקודות בקשר הם מגיעים ממקור אחר אבל.

באמת במשמרת השנייה.

התחילה מתח הזה של מי שלא התפנה והיה המוני כזה, ומי שלא יתפנה מהצומת יהיה כאילו יהיה הזמנה לחיכוך כזה.

ואמרתי או קיי זה זה הקיו שלי כאילו לצאת מפה ופתאום ראיתי שורה של שוטרים עומדים עם המסכות ואני איתה ופתאום אמרתי אה, אני איתם, אני.

מוגן, אני עומדת איתם, אז פשוט הלכתי.

ונעמדתי בשורה, זאת אומרת הם מיישרים קו והשארתי איתם קו וזהו.

ואני החוויה שלי הייתה שהעולם עצר מלכת, הלב שלי דופק כמו לא יודעת מה אני כאילו אני עליתי על אני מה משהו קורה פה ואני מרגישה כאילו הכל דממה.

והמפגינים מסיתים את מבטם וכזה.

כאילו זה סיפור שלם שורה שלבושה אותו דבר עומדת אותו דבר.

ויש גם סותרת ליטנית בקצה זה.

זה משנה את כל הסיפור מי נגד מי, מה אמיתי, מה לא, מי יותר אמיתי.

הגיבו.

לא, הם עמדו הם בכלל.

לא הם.

עשו את התפקיד שלהם, אני גם עשיתי את התפקיד שלי, לא, זה היה בכלל לא.

זה היה גם מאוד עדי.

אני חושבת שחלק מהאיכות של לפעמים יש תפיסה של ליצן שהוא כאילו חוצה את הגבולות האישיים ואני מבינה את זה כי יש משהו מאוד אקסטררטי אומרים נכון.

כן, אבל דווקא בגלל.

שהמראה הוא אקסטרורטי אז אני יכולה להיות מאוד לא.

זאת אומרת דווקא הפוך בעדינות, ומי שרוצה לבוא לא רוצה הכל טוב, כאילו משהו קצת מעוכב.

כאילו תמיד אני אומרת אני אעכב אותך, אני אעכב אותך.

אני כבר מעוקבת מעוקבת התפתחותית כאילו אם העיכוב הקל הזה ההתפתחותי, שהוא גם עדין שהוא לא, אז גם אני יכולה להיכנס לתוך סיטואציות מאוד כאילו סוערות וכאילו לאט לאט לאט להתמקם במקום הזה.

שהוא יוצר את התמונה הזאתי.

שעושה איזה רווח במוח אבל בלי אני עכשיו הולכת להראות שזה וזה ואז אני נעמדת כי זה לא עובר ככה זה כאילו בא בדרך אגב ואז זה פתאום התיישב ואז אתה כזה או קי הנה עכשיו זה קורה כאילו הקסם הזה של ההתמקמות ושזה משנה את כל הסיפור רק בגלל.

המיקום.

אז שמה באמת זה קרה?

ומישהו צילם את זה וזה היה מאוד ויראלי הצילום הראשון הזה.

ומאז אני חושבת שזה המסע כזה של שבעצם הדמות הזאתי היא תוצר של האנשים מסביב.

אבל היא המשיך אחר כך תהליך שבו את פתאום מתחילה לנסות להשפיע על מה שקורה.

נכון כשיש נגיד עימות בין שוטרים לבין מפגינים.

אז את גם מנסה להתערב ולהשפיע, נכון?

זה שאלה שאלה מה זה השפעה?

לנסות לרכך, לנסות למנוע אלימות.

שעברתי הרבה שלבים נגיד בהתחלה הרבה דיברו על המילה אקטיביזם וזה שנורא אני לא רוצה אני הפוך, אני אני בחוסר אקטיביות, יש יותר מידי אקטיביות במרחב, צריך לעשות פחות.

אני חושבת שמה שלמדתי עם הזמן כשיש לנו תפיסה כאילו רק אם עושים משהו פעיל כאילו שרואים או שומעים או במרחב הזה השפעה, אבל בעצם.

נגיד לעמוד עם נוכחות בהירה וכוונה בלב.

זה ממש ממש משפיע לא?

הוא רוחני בכאילו.

לא באמת זאת אומרת זה מה שלמדתי מהשוטר, שהרבה פעמים אני מתמקמת במקום הנכון עם הכוונה הנכונה.

דווקא אני צריכה לעשות הרבה פחות וגם פחות לדבר.

זאת אומרת היה לי שלבי דיבור מאוד חזקים שכזה כן, ולהגיד לו שוטרים ולהגיד למפגינים וקצת לפעמים פלקות כאלה של כאילו קצת לחנך כאילו, וזה מאוד מאוד נחלש, זאת אומרת הבנתי.

שהמבט הנוכחות.

היא לפעמים הרבה הרבה יותר ממה שהוא שאני אגיד בגלל בגלל איך שאני גם נראית זאת אומרת אני לא, אני לא בן אדם.

במרחב אני איזה שהוא מדיום ואז לפעמים אני רק יכולה לעמוד בין כאילו שוטר שאני רואה שהוא על שהוא, אני כבר מזהה הרבה דברים מראש וגם אני מבינה יותר ויותר כמה מה שפעיל באמת זה המערכות העצבים פחות.

מי אמר מה למי ואיך זאת אומרת.

אני הייתי באיזה סדנה שמישהו שעובד עם אנשים שעברו טראומה בעיקר סביב.

מלחמה.

וכל מיני דברים כאלה אז הוא דיבר על זה שיש מערכת עצבים אישית ומערכת עצבים קולקטיבית ואנחנו מאוד משפיעים אחד על השני בדבר הזה ואני המון פעמים נגיד בהתחלה כשהייתי עם השוטרים ממש הרגשתי כאילו נכנסתי לתוך המערכת העצבית שלהם ויכולתי לחוות אותם כזה.

וזה גם גם זה עשה לי אמפתיה, אבל גם ידעתי מתי אתה הולך להיות מאוד אלים.

הייתי ב-1 הוידאו, אפילו שאת עוזרת לשוטרים נגיד הם צריכים להעמיד איזה שהוא מחסום אז יש וידאו שרואים אותך דוחפת איתו ביחד את המחסום.

זאב צחקים זה כאילו דווקא לפרק.

את הציבור מה זה אבל צחוקים?

ברור לא אני עוזרת אבל זה בגלל הנראות גם כי אני באמת עוזרת אבל גם זה גם מצחיק.

גם זה להצחיק.

לא רק להצחיק זה גם חשבתי שזה מאוד חכם כשראיתי את זה כי את כאילו גם משדרת עכשיו לשוטרים אני איתך אני הנה אני עוזרת כאילו יש בזה משהו שמבלבל שכאילו.

אבל זה לא מהפה לחוץ.

נשבש רגע את האוטומטית.

אבל זה לא מספיק לעשות פעולה זה הקטע כאילו צריך להיות עם הכוונה ובאמת אני זה חלק מהאימונים של משתנת ישע לב שזה להתחבר לכל הלבבות הפועמים לבבות פעמים במדים לבבות פעמים עם פאות.

ערבים לעבוד פה עם יהודים, לעבוד מכל המגזרים, ללא הבדלים באמת.

באמת.

כאילו כשאני עוברת לפעמים אני עוברת אזורים מאוד.

כאילו, לקרוא הפכים.

של חרדים נכון?

מה ההבדל מבחינתך בין הפגנה של חרדים לבין הפגנה כזאתי של יהודים במערב העיר לבין הפגנה של ערבים במזרח העיר?

כשהתחלתי זה היה גרף מאוד מאוד ברור ממערב העיר שיורד לחרדים ששמה האלימות המשטרתית היא הרבה יותר גבוהה ובוטה, ואז מזרח העיר זה שמה זה היה גודל שמעולם לא פגשתי, של כל האמצעים ומשהו מהוליווד, כאילו מרכזיות בויש וסוסים.

ורימוני הלם וכדורי גומי מתעופפים כי הוא ראיתי דברים.

מאוד קשים כאילו מבוגרים ילדים ראיתי אישה אני לא יודעתאר דברים עכשיו, אבל ראיתי מחזות שרואים שזה אנשים שהם לא נחשבים זאת אומרת שאפשר לפגוע בהם קשה וגם לא יהיה לזה הדהוד.

וגם כשניסיתי לספר מה ראיתי לחברים כזה, אני רק רציתי לשתף כי זה היה לי ממש מטלטל.

ורציתי לספר מה היה.

והגיבו אותו דבר כאילו היה תגובות דומות של כזה.

שהווילון יורד וזה לא משנה מה אני אגיד באמת וזה גם לא היה מתוך רצון להביע דעה, זה היה מתוך רצון לשתף.

אבל.

כן, יש הרבה דברים שאנחנו לא יכולים להכיל ואנחנו מעדיפים לשים מסך ולא לדעת או לא להתייחס או לא לתת לזה להיכנס פנימה.

ראיתי בכמה סרטונים שאת בעצמך חטפת מכות משוטרים.

כן, בסדר, זה לא.

זה חלק מדרישות התפקיד.

איך את מגיעה מבחורה שסולדת מהפגנות שבאה מניסיון לעודד אהבה?

וכשאומרות שהמשטרה מתחילה להגיד להתפזר את ישר בורחת משם.

איך את מגיעה משם למקום שאת הולכת ונמצאת בפרונט של העימות ודוחפים אותך וראיתי אותך עפה איזה פעמיים?

איך מגיעים?

אני אגיד לך גם למה אני שואל למה זה נורא מעסיק אותי כי אני פחדן.

שאני כשאני בא להפגנה אני מנסה להיות במקום הכי בטוח.

אני לא מאלה שירוצו קדימה ויתככו עם שוטרים, אני פחדן.

אלימות זה דבר שמפחיד אותי.

ואת הגעת ממקום אחד לפתאום להיות זאת שנמצאת שם בשורה הראשונה וחוטפת איך, איך, איך עשית מעבר לזה?

קודם כל לא הייתי משתמשת במילה סולדת.

פחד, פחד, הייתי אומרת הייתי פחד וגם לא הרגשתי שייכות, זאת אומרת לא אני.

ולפתע קיבלתי תפקיד.

ונדמה שהתפקיד הזה מבוקש ורצוי, ואנשים נורא נורא מגיבים אליו ולאט לאט.

התפקיד נבנה עליי, זאת אומרת, זה מה שאמרתי לך בהתחלה שאני מרגישה שהדמות הזו הסביבה יצרה אותה.

לא באמת.

זאת אומרת היה לי אימפולס ראשוני, אבל מאז תוצר של הסביבה ואני חושבת שבשבילי כאילו לשים את עצמי בפרונט פיזית זה כבר באמת פחות האישיו.

הרבה פעמים כמה דברים גם לגבי נפילות.

אז אמיצה אני ראיתי אותך.

לא, אין פה גם את נפילות.

היית אני דאית לשעבר והדבר הראשון שלומדים בדיוק.

הולך ליפול ולמזלי אני גם די קרובה לרצפה.

זאת אומרת אין הרבה מרחק ביני לבין הרצפה, אז כאילו בסדר נופלים ואותו והרצפה היא החבר הכי טוב של האדם.

זאת אומרת, האדמה היא תמיד תהיה שם, לא משנה מה, מה יש מעליה, מה קורה.

זה לא הנפש, זה לא הפיזיות של הנפילה, כי ליפול כמעט זה משהו אחד וליפול כמישהו דחף אותך באלימות בכוונת.

ולהיות אגרסיבי זה משהו אחר, זה הרגשה אחרת.

אז שוב.

אז רגע רציתי להגיד לך כמה דברים אז אני חושבת שיש תפקיד אז מגלים דברים.

שהם לא כמו שרגילים, כמו שמישהו הופך להיות אבא או אמא, או מפתחים איזשהו שריר שהוא מעל הצרכים האישיים שלי או.

נוח לי, לא נוח לי או אבל אני חושבת שהאומץ הזה שאתה מדבר עליו הייתי רוצה אותו.

זאת אומרת, מאז השביעי באוקטובר, אז בהתחלה היה מין דרייב כזה שהיה כבר בתשיעי יצאתי למלונות וזה היה פעם ראשונה שלא רציתי להיות לבד, תמיד פעלתי לבד ובמקרה בספטמבר בספטמבר 23 היה לי מופע בפסטיבל הז'אנר שקראו לו.

דמיינו רגע.

אני עשיתי קטע שנקרא משטרת ישר אל הלב מהתרחב.

דמיינו שכמו שהרופ.

להיות ליצן ועכשיו יש תנועה עולמית של היצנות רפואית תקום תנועה עולמית של היצנות שיטורית שמחזיקה זיכרון של מה שכולנו יודעים עמוק בפנים שהאש שמכולה אותנו.

היא הייתה אש שיכולה לחבר אותנו.

אם נסדר את הקופסה אז אני עושה בעיניים באוזניים.

ובלב ואת הלב דמיינו אהבה נגישה עם שביל גישה נתחיל מפה משטרת ישר אל הלב לשירותכם לשירות קול לב פועם ללא תנאים ועוד ועוד אנשים מתחיילים לשכות חילול נפתחות בירושלים תל אביב נתן לבאר 7 צפת עכו חיפאת רם ללא דרה בסכנין, טירה, קיסר אל פחם, רהט, נצרת נסראל, עוצמה רמאללה נבלית ג'נין רזא שטח אי בי סי די אי אף די אייץ אחד אייץ שתיים חברים.

חליל זה חבר בערבית.

אפילו אברהם אבינו הולך להתחל אז אז בעצם היה לי עוד 5 שוטרים ליצנים.

שעשו איתי תרגילי סדר חמודים זה היה פעם ראשונה שעשינו תרגילי סדר חמודים.

אז היה לי עוד 5 מדים מוכנים 5 מדים 5 קשר אל הלב הכל.

ממש מקימה נכון ממש באמת צוות של אמרת שאת אפילו הולכת לקבל תקציבים לזה.

זה משהו קורה, זה כאילו אני לא יודעת אם אני מקימה או איך זה קורה, אבל אז היה לי קורס באוניברסיטה שקראו לו ליצנית שיטורית במרחב הציבורי שאני לימדתי בתור הדמות.

אני מרצה באוניברסיטה סמסטר 1000, היו סטודנטים מדהימים ואז פתחתי מכללב שבאמת קיבלתי גם תמיכה במכלב מגיי סי גיוס קוצ'ר אנלימיטד זה עמותה שתומכת בעשיה של קירוב לבבות בירושלים בין כל הבני אדם.

אז.

היה לי מיכל לב שהיו שם 14.

ליצני שיטוריים שהוענקו להם תעודות ושרוכים והכל בראשון באפריל אז עכשיו יש איזה רשת כזאת של אנשים שעברו הכשרה והם גם מעוניינים לפעול עם זה במרחב ונראה איזה ניסוי.

זה ניסוי.

אני רוצה לשאול אותך על משהו ששוב פעם אני נכנסתי קצת, ראיתי סרטונים קראתי דברים שכתבת בפייסבוק שלך אז אני לוקח את זה רגע למקום שאותי טלטל כשראיתי וזה אותה הזדמנות נדמה לי זה היה בסוף 2021.

שבמהלך הפגנה ממש עצרו אותך ואפילו ביליתי ראיתי ראיתי איזה סוף שבוע במעצר.

הסיפור כאילו התחיל יותר מוקדם אבל לא משנה אני לא אכנס לכל כאילו אני יודעת למה נעצר, מה אני לא הייתי על עצמי.

זאת אומרת, זרקו רימוני הלם בכמויות לא הגיוניות ולא הייתי מוכנה לזה בשום צורה, כי זה גם הייתה הפגנה קטנה שהיא תמיד מסתיימת באותה שעה.

לפעמים יש מין יציאות כאלה שאתה לא מבין מאיפה הם, אז זו הייתה אחת מהן שלא.

לא התכוננתי אליה נפשית.

ובעצם מה שקרה זה שאת לא משנה הלכתי הרבה ליד מי שניהלה ניהל שם את האירוע ונצמדתי ולא הפסקתי להגיד מה המטרה שלך, מה מניע אותך, מה המטרה.

זה הרבה כאילו.

כי היה בום כי זה פליפ אותי כי היה שם היה בום.

היה לא, לא זה הדבר היחיד שאחז אותי במרחב היה המשפט הזה.

מה המטרה שלך?

מה מניע אותה ללא הרף?

נדבק, הרחיקו אותי וחזרתי לשאול והכי לא משנה בסוף מישהו נעצר, הכניס אותו לניידת.

אז באתי לחלק לב בניידת, כאילו, כאילו נכנסתי ללא הארי.

בגדול הוא בניידת עצור.

אני רוצה להראות לו אני רואה אותך אני איתך הנה קח לב.

אז קפצו עליי, הרחיקו אותי אמרתי וזה מה שאני נתפס במצלמות אמרתי עוד פעם מה המטרה שלך, מה מניע אותך?

ואז עצרו אותי עכשיו.

אף פעם לפני כן, נכון?

אבל הרבה פעמים אחזו בי ולקחו אותי לאנשהו ולא ידעתי לאן זה יוביל, ולרוב פשוט הניחו לי ואז הייתי כזה.

מה זהו?

היה לי די הרבה פעמים.

לא הכניסו אותך לניידת ולקחו אותך למעצר.

לא, לא, זאת אומרת.

אז עוצרים אותך ומכניסים אותך לניידת.

לא, זה לא היה כזה פשוט כי קודם כל כי למה לא היה להם את המפתח לניידת הם נעלו את ה וגם הם היו עליי וגם זה מוכר מלא שערה מסביב כי כאילו מה שוטר עוצרים אותה וזה ואז הם היו עליי עכשיו לי יש מנגנוני בריחה קדומים.

ואני קולט את עצמי תוך כדי שאני כזה אומרת אני אברח משם, אני אברח מפה.

אני כזה.

ותוך כדי אני כזה אומרת לעצמי לא, לא הנשמה זהו.

תשחררי.

זה מה שקורה כאילו את לא תברחי לשום מקום וגם תברחי תפיסות זהו ייצאנד נגמר כאילו.

בזמן הזה את את עתידית או השוטר?

אז היה לי איזה רגע כזה של כזה אבקות קלה הם היו עליי הרבה ידיים.

ונפל לי כל הכל כאילו כל ה כל מה שמחזיק את הדמות בפנים.

נפל עכשיו אני לא יודעת באיזה צורה קסומה.

שמו עכשיו היה לי שיער נורא נורא נורא ארוך אז זה גם היה בזה משהו כאילו התגלתה הדמות.

זה היה מאוד כזה אי אפשר היה לכתוב את זה יותר יפה נראה לי.

ובום מכניסים אותי דצאיים עלי אזיקים ועל האזיקים על הידיים כאילו כל החבילה הזאת של.

של הדמות מונחת, זאת אומרת, היא איתי והיה את עצור שרציתי לתת לו לב, שוטר באמצע ואותי, כאילו איכשהו, איך שהוא היינו שם באוטו בום הדלת נסגרת.

וואו שקט סוף סוף כמה רעש כשהיה בחוץ כמה ב.

אז דבר ראשון היה סבבה.

ואז הנהג מסתובב, הוא מכיר אותי, אנחנו עושים צחוקים כאילו צחוקים די הכול צחוקים למה מה קרה?

מה נשמע?

שאלתי מה המטרה שלך?

כאילו לא, לא לא הייתי מאוד רגועה וגם היה לי נעים שהיה שקט ושלוקחים אותי באוטו לאנשהו מהמקום הזה.

שזורקים בו מלא מלא בפצים בקטע היסטרי ואז אנחנו ואז כבר התחברנו אז זה שישב לידי וזה.

כאילו אין לו זמן עד לתחנה אני נחמדה.

הכל צחוק גם גם ענה כאילו בסוף כולם רוצים צחוקים אין מה לעשות.

אז בתוך הניידת הרצתם צחוקים.

הייתי קוראת לא הייתי אומרת הרצנו, הייתי אומרת שאני ביססתי תשתית.

לקראת הבאות שהבאות היה שאני אומרת לשוטר של לידי.

תקשיב אתה יכול לפתוח לי את האזיקים אני שנייה אתארגן ואז אני אצא מהניידת פותח לי את האזיקים עומד מחוץ לניידת מכבד את פרטיותי עומד עם הגב ואני מוצאת את עצמי יושבת בניידת ליד תחנה במזרח העיר.

חוזרת לדמות הוא נותן לי קודם כל את הכיסוי על השיער ואז את הפח ואת המשקפיים ואת הכובע ורואה שהכל מסודר.

נוח לי סיימתי הנה, חזרתי לדוב, אני אומרת לזה סיימתי אתה יכול לשים לי על זה כי.

אנשים לא באמת על עצמם כאילו אתה מבין.

אתה נכנס לתבניות הנכונות ויעשו בשבילך.

זה לא.

יש לך גם פה הרבה תושייה כאילו את את כאילו אני יכול לדמיין אותי הפחד היה משותק אותי לא הייתי בא עם כל מיני דרכים יצירתיות ל.

ואת גם יש לך תושייה תוך כדי.

ברגע האמת זה לא באמת מפחיד.

די, אנחנו מוגנים, אנחנו יהודים.

כאילו מה יעשו לי באמת?

הגעת לתחנה, עצרו אותך, הגעת לתחנה.

לא רגע, יש לי לפני בחוץ.

בחוץ עוברים ילדים פלסטינים, אומרת להם על חווה כאילו הם רואים אותי אני אזיקים בידיים, ברגליים, שוטרת ואני כאילו צחוקים איתה וזה הם כזה וואו.

ויש לי מדבקות לב ביד לא לשכוח היה לי חבילה היד אז היה לי כבר קרקע פעילה.

מה חשבתי לא יודעת יום שישי.

יאלה לנו נו הלאה.

יש לנו סרט של איך קוראים לו כוסטריצה.

אז מה?

לחתום על איזה משהו ושלום על ישראל?

נלך הביתה לשבת כאילו מה?

בקיצור אבל גם בת אחת משטר נגיד לא היה מעלית היינו צריכים לעלות 5 קומות אז על כל אני לא יודעת אם זה טוב שאני חושפת הכל פה, אני לא יודעת ומקשיב לזה.

שזה קבוצה של הפודקאסט של כל כך דלה.

על כל המעקות שמתי לבבות.

אני קוראת לזה לב דליזם זה חוקי.

את החמישה אני מפוצצת את התחנת למה לא זה לא יזיק.

אז כל המעקות שמתי לבבות אחרי זה היה חיכינו מה שעות אתה יודע כל אתה מחכה שעות אז חיכינו והגיע עורכת דין הכי חמודה בעולם.

לאה צמל והיא נוסעת לדבר אני לא חשבתי הכל צחוקים צחוק הייתי לגמרי בדמות שיחקתי עם הזיקים של הרגליים, אפשר לעשות דברים נורא נורא מגניבים ומלא קצב וזה וגם יש לי.

נעליים גם על הרגליים.

בטח אז זה לא כואב כי את אני יכולה לרקוד עם זה.

אפשר לרקוד עם זה.

טטה לדאטה לא יודעת.

כאילו.

מין, חקרתי את כל האפשרויות הגלומות בתוך הקסם הזה.

בקיצור בסוף הגיע תורי.

אני נכנסת לחדר עם ניונים.

אני אומרת לו באמת מה חשבתי היה חדר שוטר רע, שוטר טוב אור באמצע.

מה זה הדבר הזה?

היה חקירה מאוד ארוכה וחסרת תכלית.

זהו ואז החליט לסיים אותנו בנווה תרצה.

מה זה אותנו?

אותי ועוד מישהי הייתה עוד עצורה.

אז לקחו אותכם מהתחנה לנווה תרצה?

חכה.

אבל צריך אני צריכה להוריד את יודעת נווהית תרצה אתה לא יכול להיכנס עם קוקו שאני לא אתאבד עם גומייה.

להוריד את כל התחפושת, להחליף בגדים.

היה לי רגע של התפרקות כי המעצר היה מתוך אירוע מאוד מאוד דרמטי.

המעצר עצמו מבחינתי לא היה דרמטי, אבל האירוע שממנו שלפו אותנו הוא באמת היה דרמטי, בעיקר ברימון האלה, כאילו, ואז, כאילו הייתי במשחק במשחק במשחק סבבה, זרימה, זרימה, זרימה.

מה עכשיו?

מה נסגר איתכם?

לא לא.

זה לא הכללים של המשחק כאילו היא מחוץ לתחום.

ואז הבנתי שוב שאני צריכה להתמסר, כאילו היה לי שוב פעם את המאבק הזה של כאילו, זהו זה.

זה מה שקורה, זה מה שקורה, אז הייתי זאת שהייתה אמורה כהיות לצלם לי את הפרופיל, אז אמרתי לה תקשיבי, אז אני צריכה רגע זמן להירגע ואני צריכה להוריד ואני צריכה מגבונים כאילו להוריד את האיפור.

בקיצור, היא הייתה מאוד מאוד אמפטית אז היא נתנה לי קצת לבכות בקיצור ואז זה לא מסתדר טוב, זה סיפור שאין לו סוף כי באמת זה פנטסטי לחלוטין.

אני יוצאת עם מסכה, אבל אני כבר זה ואני אני בלי דמות אני יוצאת הרי זה הכל שעות זה כבר אמצע הלילה של יום שישי כבר הפנמתי את העניין, אני כבר קצת בסקרנות.

כבר לקראת נווה תרצה וזה בסוף מעניין אותי הכל זה סוג של השתלמות.

את נמצאת שם בדרך לבית סירצה ואת חושב עובר לך בראש זה סוג של השתלמות.

ברור, מה?

מה ברור בזה?

אני לא לא יכול לדמיין.

שמשהו כזה היה עובר לי בראש.

אבל חכה, אני עוד לא נוסעת לנווה תרצה אני ביציאה מהתחנה.

ברחבת כניסה הזאתי שכאילו משם מגיעים הנהג ומי שמלווה אותנו לשמור עלינו וההוא שאחראי עלינו מסתכל עליי אומר לי מה, איפה עבדת בחיים שלך עכשיו?

הוא מדבר ואני מבינה שהוא מכיר אותי.

אני יש לי קטע שאני לא זוכר.

היה לי הזיכרון שלי.

הוא לא מאוד מאוד חזק.

ואז הוא אומר לי את היית מדריכה בחברה להגנת הטבע.

וואו מה הסיכוי.

היום את לא כן?

מזמן כאילו הייתי מאחלת ואז היה לי קורס.

פתאום נופל לי האסימון בקיצור הוא היה בשנת שירות, הוא מהכפרים בצפון, כזה מהמגזר הערבי.

בקיצור אני לימדתי אותו חודש של קורס ואני ממש אהבתי אותו והוא ממש אוהב אותי.

ועכשיו הוא שוטר במשטרת ישראל בתחנה שנעצרתי בה והוא מסיע אותי לבית סוהר והוא כאילו ברגע לא היה לי אזיקים לא היה בינינו שהוא כאילו כל הסיפור של זה שכאילו אני אסירה והוא הזה זה כאילו נעלם לי שניה.

אז גם בדרך יכולתי לעשות קצת טלפונים וזה אמרתי שאני לא אגלה, הוא אמר לי לא אגלה, אבל אתה יודע, כאילו היינו במרחב כזה של אנשים שהם מכבדים אחד את השני והם לא זרים.

זו האמת לא רק לא זרים מכירים טוב וזהו.

ואז הגענו כבר לתחנה, חיכו שם מלא אנשים והבלגן גדול, וזה הזה.

בקיצור נכנסנו באמת בדיוק בשתים 10 תרגו מאחורי את הדלת כמו באיזה סרט של צלילי המוזיקה נטרקה דלת הברזל.

וכבר בנווה תרצה נכון?

כן נטרקת דלת הברזל והתחילו הפעמונים של ישו זה רמלה 12 בלילה.

איך זה התרכך?

הדלת נשבעת התחילו פעמונים אמרתי דיז הלמי.

זה היה ממש כזה.

רגע, איפה אני לא מבינה.

בקיצור, בילינו את הלילה של כריסמס בכלא בכלא יש כבר מלא סיפורים כי שמה אותנו באגף שתיים זה אגף שמחכה למשפטים והיה שם סיפורים פה והדודה החדשה אני יכולה לכתוב על זה ספר כאילו רק על סיפורים ששמעתי.

אז בטח זה אני, ידעתי שאני אהיה בחוץ, אתה יודע, זה לא שעכשיו לזמן לא מוגבל.

למרות שהרופא הלכנו כנראה זה חלק מהעניין שאתה קודם עובר רופא לפני שמכניסים אותך זה חלק מהחיול הבית סוהר אז הוא אומר הוא אמר את רוצה בדיקות כאלה וכאלה לשבוע הבא אמרתי לו אני לא שבוע הבא.

אז להסתכל, אני אומר לי את יודעת כמה אמרו לי את זה?

אכנס.

הוא היה הכי לא נחמד שם.

אתה פתאום קולט את זהו נכנסת לעולם שכאילו אתה הנחות ביותר בו ויש לכל הסביבה כוח עליך.

אבל ברור שתמיד יש גם כוח פנימי.

זאת אומרת הוא קלט.

בגדול יש אוטונומיה פנימית.

אני מאמינה בכל מקום וגם כמו סיפורים להבדיל אלפי אלפי הבדלות.

אבל אנשים מספרים כל מיני סיפורים גם מהשבי, ועכשיו הייתי בטקס.

של ליאת תצילי דיברה בו.

שהייתה חטופה בן הזוג שלה נרצחת והיא דיברה דווקא על.

החירות הפנימית כשלוקחים לך את כל החירויות האחרות.

ואני מאוד מאמינה בזה ותמיד אפשר להעמיק ותמיד זה נסדק וחוזר ושם לא רק גם אני חושבת שלוקחים לנו את החירות התודעתית פה אנחנו עמוק בתוך בוץ של סיפור של שכאילו מספרים שאין איך להיחלץ ממנו ואני לא רוצה.

אני לא רוצה להיכנע לסיפור הזה.

אופטימית.

תלוי איזה חלק אתה שואל.

כאילו יש איזה הצבע חלקים נראה לי אומרים שקומדיה לא יכולה לחיות בלי טרגדיה.

זאת אומרת הם נראה לי צ'רלי צפלין אמר את זה שזה שני הפכים של אותו מטבע.

אז יש לי את הצד האפל מאוד.

והיותר כועס ורואה עוולות ולא מבין.

ואני מנסה לטפח את הצד שמאמין באדם וברצון לחיות ולהיטיב, זאת אומרת.

כאילו בכל השנים שלך בתור שוטר אזולאי.

איזה רגעים היו אם את יכולה להיזכר באיזה רגע או שניים שבהם הרגשת שוואלה יש משמעות למה שאת עושה.

כאילו עלה לי משהו קצת חיצוני, אולי כזה יש את כל הדברים הרשמיים שקורים כאילו באוניברסיטה רוצים קורס וליצרות שיטורית?

ואחד הדברים שמאוד היו לי מגניבים זה שהזמין אותי לכנס השנתי לביטחון לאומי במכון הישראלי לדמוקרטיה.

למושב וכאילו.

כזה פאנל ולראיון עם השוטרת אזולאי עם דוקטור יעל טמנוביץ שהיא חוקרת.

אם אני לא טועה בפרטים יחסית למשטרה, בפרעת שיטור בהפגנות כאילו הייתי כזה, יש כזה לו של כנס אתה יודע, עם כל מיני אנשים כזה נגיד ברובריקה המקבילה של יום אחרי זה של הצבא היה כאילו יאיר לפיד אז כאילו וזה השווט אזולאי אין לך מה לעשות זה דברים שכאילו כזה יואו הם כתבו אותי באמצע היום הראשון כאילו וזה נתנו לי כאילו משבצת אי רוצים מה יש לומר כאילו מה?

הייתי אומר מה באמת יש לי מה לומר ואז אני שם מוצאת את עצמי וואו ממש יש לי מה לומר ויש לי המון ידע שיטור בהפגנות.

ודברים.

ומקבלים אותי ככה רוצים אותי ככה רוצים לשמוע את זה ככה עם התפיסה הזאתי הכל כך לא שהיא לא בגרפים לפני כן בדיוק הייתה הרצאה והיה מלא גרפים ואמרתי.

במושב הזה אמר כאילו שאלו אותי שאלה, ואמרתי תשמעי מנתונים עדכניים מהשטח, 99.9% מעוניינים בלב.

לא אין לי גרף, אבל אני יכולה להגיד לך שזו האמת, זה המציאות.

כאילו אז אני גם יש לי נתונים וזה לא פשוט.

הם לא יורדים לגרף ואז עבר לפאנל כזה כללי ואז שללט השוטר אז אולי שמש שלך יותר טוב משתנה ככה שלט על.

העיגול הזה עם רמקולים כאלה שאתה מדבר ויש לך כבר כזה לכתוב בו כי אתה תחשוב מחשבות ואז.

וואו היא כזה הכל רשמי נורא ואני בתוך הרשמי הזאת וכולם מבסוטים מזה ואז אני מתיישבת ליד מפקד בדימוס של מגב והוא כאילו בפאנל מצטט דברים שאמרתי הוא אומר אם היית בזמני הייתי מכניס אותך עכשיו להדרכות של מגע.

לא יודעת, פתאום עכשיו זה גם אנטיס כי אתה אומר רגע אני כאילו כל הקטע שלי שאני מבחוץ אבל אז פתאום מכניסים אותי פנימה איזה פנימה המכונה ישראל לדמוקר גם מבחוץ.

אבל.

גם אמרתי לה לזאת שהזמינה אותי אמרתי אם אתם משנים את השם של הכנס לכנס לביטחון לבבי, אני באה.

הם לא שינו, אבל באתי.

אז זה נגיד רגע יותר חיצוני כזה.

ואז יש את הרגעים שאני כבר מזהה שהם יותר כאילו קטנים.

לכאורה הם לא יהיו הדהדו בזה משהו.

אבל שיש התלהטות שאני כבר מזהה ואני מתמקמת ואז היא מתפוגגת כאילו יש ממש סיטואציה כאלה שאני רואה שכאילו נעמדתי במקום הנכון.

אנרגיה נכונה וזה כאילו יכל ללכת לכיוון מסוים וזה הלך לכיוון של התבגרות.

את מרגישה שעשית שינוי?

אני לא יודעת אני לא אני בשאלות כאילו האם הפעולות פשוט צריך להתמיד בתוך הפעולות הקטנות?

כאילו אולי אין לזה לפעמים מישהי מסתכלת על אומרת לי מדבקת לב זה מה שיעזור.

אני מבינה את זה, אבל גם לפני השביעי כשהיו שואלים אותי על זה, הייתי אומרת אוקי נגיד נופלת פצצה, נגיד יורים על מישהו, אז ההשפעה ברורה.

יש מוות, יש פציעה יש.

זה, זה בלתי הפיך, זה השפעה מובהקת אז כאילו אורי אז מדבקת לב מה זה מדביק לב אבל אני רוצה.

אני מאמינה שחיבור לבבות הוא הוא משפיע הרבה יותר מהפגזה בעומק.

זה מה שאני רוצה להאמין למרות שלהרוס זה הרבה יותר קל מלב.

אבל אני לא רוצה להפסיק לבנות בגלל שלהרוס יותר קל.

לא חיפשת לעשות את מה שקל השוטפת?

אז אולי ממש שינתה לך את החיים נכון?

את נטע של.

לא יודע כנראה את עידית.

בהחלט כן, זה מוזר.

את בתפקיד על בסיס יומיומי, נכון עכשיו?

אוקיי בהתחלה זה היה מאוד מאוד מוגדר שפעם בשבוע וזהו רק משמרות מוצש וזהו אין יותר לאט לאט.

השטח בהר יותר ויותר ויותר וגם היו לי יותר ויותר קריאות.

זאת אומרת, אני עובדת עם קריאות אם יש לי קריעת לב, אז אני צריכה לצאת, ולפעמים הקריאות של השוטר ושל עידית סותרות כי עידית יותר פחדנית.

או כל מיני סיטואציות כמו.

משפחות חטופים, פעם ראשונה הולכים לפגוש את הנשיא, את רצינית?

כאילו עדיין אוקטובר אתה מבין?

אוקטובר 23 כאילו את הולכת בתור ליצנית לעמוד בבית הנשיא, תגידי מה בסדר, מה הקשב, זה מה שיש לעשות אני אני לא יכולה אחרת אני צריכה אין לי מה לעשות עם אני לא בתפקיד אני פשוט יקמה אל בתוך הכאב והצער של כולם.

ואני לא יעשה ולמי זה עוזר זה לא טוב לאף אחד לא לי ולא לסביבה אז פתאום אני שם, כולם עומדים בשקט או שרים כאילו יש הלם באוויר שאין לתאר ופתאום היה לי תפקיד חדש שאנשים יבכו לי על הכתף.

אתה לא מבין כמה אנשים בגרו לי על הכתפיים אני לא, זה לא התפקיד שיכולתי לתאר אם לא הייתי יוצאת פתאום איזה נער אני נותנת לו לב.

אני מסתכלת לו בעיניים הנער מתפרק לי על כתפיים.

סיים, אני מסתובבת, אני לא מסתכלת עליו, אני כבר כאילו היה לי מין, לאט לאט למדתי את.

עם נערים לא מתקשרים אחרי כי כאילו איזה סוד שלנו, אבל אנשים היו כאילו יצאו מהקווים של עצמם ואני מחוץ לקווים.

אז כאילו.

אז זה היה עוד חזק פתאום כזה.

לראות שבאמת יש לי מה לתת זאת אומרת כל מה שיש לי זה נוחות אבל בגלל שאני מדיום אז זה מאוד בהיר שאפשר לבוא אליי.

ואז המשפחות חטופים יוצאות קו ראשון, זה תקשורת.

זהו, סיימו אותו.

כל מי שבא לתמוך נמצא בצד אחד של הכביש.

האוטובוס של המשפחות בצד השני ובין לבין כאילו מי חוצה את המרחב, את מי, מי ללכת ולגשת למשפט כאילו.

זה בלתי זה לא יודע איך, אבל משתדל צריכה לתת לב זה.

אז אני מוצאת את עצמי שאני ניגשת אליהם ואז קיצור כולם.

הלב היה קרוע ופתוח ברמות שלא חוויתי מעולם.

בחודשיים הראשונים זה היה חוויה מאוד חזקה לראות כמה.

כאב הוא גם פותח האמת, כאילו עכשיו כבר לא כי כבר שמנו שכבות אבל.

היה משהו כל כך קרוע בהתחלה שלא היה הגנות, והיה בזה גם משהו נורא חזק להיות בו.

וגם אני הייתי ככה קצת.

אז מצאתי את עצמי מחלקת למשפחות ושהם מדברים איתי ואז כבר אני התפרק.

לא, לא החזקתי את זה.

פתאום בא אליי איזה אמא מהמשפחות.

אמא של עדן זכריה זכרונה לברכה.

תופס את התיק ויזיליה חבק את אותי חזק ואז עם עוברת בן אדם בן אדם בן אדם בתוך מישהו עוברת בין כולם וואו איזה אישה ואחרי זה הייתי פוגשת אותה עד.

שהחזירו גופה.

אז הלכתי לשבעה, אבל אז כבר הלכתי בלי דמות.

גם זה התחיל להיפרעם כאילו ההיכרות שלי עם אנשים.

ככה וככה.

חשבתם פעם להפסיק?

גם עכשיו יש לי תוכניות פרישה.

איך הפנסיות, איך הפנסיה גבוהה ומשטרת השר י ללב.

עוד לא.

אנחנו בונים על זה שנהיה ממומנים בגדול שיממנו אותנו.

מה?

אבל.

הרבה פעמים חשבתי שסיימתי.

ואז מצאתי את עצמי נקראת לה שוב.

אז עכשיו יש יהיה כנס 5 שנים למשתיודת ישר אל הלב באוגוסט ואחריו כנראה נעשה טקס פרישה בנובמבר.

אנחנו לא חייבים לפרוש כמו בסדר יש כאלה שפורשים וחוזרים.

אנחנו מכירים כאלה לא?

לגמרי מה?

מה עידית תעשה אחרי הפרישה של השוטרת?

ילדים.

ב-1.

מותר לשאול אותך על עידית?

לא, אבל אמרת ילדים.

לא יודעת לקיים גם חיים פרטיים שכרגע אין להם הרבה תשומת לב.

לא יודעת, הייתי רוצה לשלב כאילו שאפשר גם וגם אבל לא יודעת.

זה חידדה לא פתורה עדיין.

איך?

איך?

איך זה עובד הקטע הזה של כאילו של לקבל קריאות וגם להיות עם איזשהו תשתית של קריאות פנימיות, לא רק לי, כאדם יחיד.

כותרת אזולאי עדית תודה רבה על השיחה הזאת.

סליחה היה לי מה זה כיף לדבר איתך כל כך ממש.

אם אתם רוצים לדעת עוד על השוטרת, אז אולי אפשר למצוא המון כתבות וסרטונים שלה ועליה ברשת.

זה היה יוצא דופן, הפודקאסט שמארח אנשים מיוחדים שלא הולכים בתלם שחושבים אחרת ופועלים וחיים בדרך שונה מהשאר.

אם אתם מכירים אנשים כאלה, או אם אתם כאלה בעצמכם, צרו קשר בדופן 2025 שטרודל ג'ימייל נקודה קום דופן 2025 את ג'ימייל נקודה קום להתראות.