דמיינו את עצמכם אורזים הכל, עוזבים את העיר ועוברים עם המשפחה לקיבוץ שנה שלמה אתם עובדים מתנדבים מנסים להיקלט ואז דוחים אתכם, נותנים לכם עוד חצי שנה של ניסיון.

אתם מתאמצים שוב ושוב, דוחים אתכם.

רוב האנשים היו חוזרים לעיר ומוותרים, אבל עדי שביט ומשפחתה לא ויתרו.

הם בחרו להתחיל הכל מחדש.

עם אותם סיכונים ועם אותה אי וודאות.

וואו איזה אומץ אני שר פאר וזה יוצא דופן, הפודקאסט שמארח אנשים מיוחדים שלא הולכים בתלם שחושבים אחרת ופועלים וחיים בדרך שונה מהשאר.

בטח פיספסתם חלק מהפרקים שיצאו.

אז אני מזמין אתכם לאתר של הפודקאסט בדבליו דבליו דבליו נקודה דופן נקודה סי או נקודה איי אל שם תוכלו לצפות או להאזין לכל הפרקים, לצפות בכלליפים נבחרים.

ועוד דבליו דבליו דבליו נקודה דופן נקודה סי או נקודה איי אל.

אז איך עבר עלייך סוף השבוע?

עבר סבבה יחסית, בא לי במילואים.

הוא היה במילואים מתחילת המלחמה עד דצמבר, אז 450 יום השתחרר, אז במאי שוב הוא אמור להשתחרר באוגוסט.

אז זה מלא.

כן, עם שני ילדים קטנים.

וחיים ככה.

אין ברירה.

לא רק זה.

תוסיף לזה שעוד חודשיים לפני המלחמה עברנו לגור בצפון.

זה תהליך קליטה בקיבוץ ונשארתי לבד עם שני ילדים קטנים קטנים.

הבן שלי היה בן 4 וחצי והבת שלי הייתה בת שנה וחצי.

אחת התקופות המשוקעות בחיי ללא ספק.

אני אשתף שלפני באלפיים ושבע 10 בעלי פוטר מהעבודה היינו עדיין לא היה לנו ילדים גרנו ברחובות והוא עבד כפרילנס הוא לא יכל לחתום אבטלה ובקיצור התחלנו כזה ממש להילחץ מה עושים?

ורגע שלפני שככה ממש נפלנו לתוך המשבר אמרתי לו זה לא קרה סתם.

יש פה הזדמנות, בוא נחפש אותה.

וזרקתי כל מיני רעיונות, ופתאום עלה לי רעיון בואו נטוס לחול לכמה חודשים, אין לנו ילדים, אני עצמאית ואתם מושלם, אבל אין לנו כסף, לא חסכנו, ועוד שניה, זהו מפוטר.

בסופו של דבר אני אקצר את הסיפור.

מצאנו את הדרך לעשות את זה מעבר לדמיון למה שאנחנו, אתה יודע, מישהו מפוטר, אז טוב, אז לך תמצא עבודה, נכון?

אבל ברגע שאני.

במקום להיות בפחד הפכתי את זה לבוא.

נסתכל על ההזדמנות משהו בתדר משתנה ואתה יכול ליצור משהו אחר.

וברגע שאני ממש אמרתי טוב אני שמה את הפחד בצד של האין לי מושג איך זה אפשרי או נכון תמיד זה המחשבה לא, זה לא אפשרי.

אז בי זה שטויות החלטתי לא, אנחנו נמצא את הדרך כאילו ברגע שממש לקחתי החלטה, פתאום היקום כזה מסתנכרן לעבור לך והגיעו פתרונות קסם.

אחד הדברים המשמעותיים שעזרו לנו זה שגילינו שאפשר.

להתנדב בחול ואז אתה לא צריך כסף והיינו בדרום במרכז אמריקה בכמה מדינות אפילו התנדבנו שם חיינו בהוסטלים ובתמורה בזמנו עסקתי בצילום וידאו.

הייתי צלמת של בעלי עסקים.

אחר כך חזרתי אליהם גם ללמוד איך לשווק בוידאו וזה מה שעשינו.

צילמנו סרטונים להוסטלים.

ובתמורה, קיבלנו לינה ואוכל.

ומעבר לזה, קיבלנו את החוויה הרבה יותר מדהימה ממה שיכולנו לחוות, עם סתם היינו טסים או או אפילו ולא רק זה אם הוא היה פשוט הולך למצוא עבודה אחרת שזה מה שבדרך כלל אנחנו עושים.

אז כשאנחנו יוצאים מהפחד קסמים יכולים לקרות, ומאז החוויה הזאת ממש ככה שינתה אותי לגמרי כי לליה כל הזמן היה התפיסה שחייבים כסף בשביל לעשות דברים.

אם אנחנו משועבדים לכסף והחוויה הזאתי באה ללמד אותי שאנחנו לא משועבדים לשום דבר והכל אפשרי.

ומאז, אני אני מתרגלת הדבר הזה יצרתי קלפים, יש לי אותם פה קלפים של אימון שבעצם כל מה שלמדתי בזכות הטיול הזה וכל מה שתרגלתי כל השנים האלה הורדתי את זה כאילו לשיטה של איך אני יוצרת דברים, איך אני מגשימה דברים, איך אני מתמודדת עם קשיים כל הכמעט שנתיים האלה שבעלי במילואים וכל הקשיים שעברנו.

מתוך זה בעצם יצרתי את השיטה שלי איך אני מתמודדת עם דברים.

יצרתי קלפים שכל קלף מוביל לצד הבא ובעצם איזשהי חקירה פנימית שאתה עושה עם עצמך.

תפתחי לנו בקלפים.

שוב הקלפים זה כאילו ממש מובנים, צעד אחר צעד.

יש שאלות.

מסכימה שנעשה את הקלפים האלה עלייך.

עליי למה לא עליך.

כי את פה המרכז של הנושא של השיחה וזה גם מזמין אותך להוציא משהו אותנטי לא ארוז.

לא מוחזק.

משהו פגיע.

גם בין היתר, מה הקלף הראשון?

התבוננות.

קודם כל אנחנו בוחרים איזה שהוא נושא, זה יכול להיות משהו שאם אני מרגישה עכשיו איזה שהוא קושי איזה שהוא משהו מציק לי איזה או משהו שבא לי להגשים ובא לי להתחיל לייצר תנועה.

תבחרי נושא, תראי, אני כבר פרקטי שינה של הקלפים שלך אני עובר עכשיו אני עובר עכשיו הסמכה להשתמש בהם.

לגמרי, אני מעבירה אותך הכשרה.

אולי זה הדבר הבא, אני יודע.

תחשבי איזה יופי זה קלפים שיכולים לשמש המון אנשים.

וגם אגב, שימי לב.

שגם.

הפודקאסט הזה הפרק הזה שאנחנו מקליטים.

זה אני, כאילו אמרתי לעצמי עכשיו אני אומרת כן למה שמגיע אני רוצה להתנסות בכמה שיותר חוויות.

מי יודע לאן זה יוביל אותי וגם פה.

הנה פתאום עוד איזה רעיון עולה כאילו כל דבר מוביל לעוד משהו.

מה הנושא שאת בוחרת?

הנושא שאני בוחרת.

העסק שלי שאני רוצה להוציא אותו לעולם.

אוקיי יש לי שאלה.

אם לא היית בוחרת את הנושא של העסק איזה נושא היית בוחרת?

אז הנושא הייתי בוחרת שאלה מעניינת.

כאילו אתה אומר הלכת למשהו כזה מידי או.

לא, בטח.

יש עוד דברים שיכולת.

אולי הייתי הולכת על הקיבוץ, על תהליך קליטה של הקיבוץ.

ה הנוכחית.

כן, אתה יודע מה, אולי נדבר על זה.

יאללה.

הנה, ראית כבר כבר עשיתי.

לך עדי כבר.

הלכתי על המשהו הבטוח ואמרתי אולי נפתח משהו קצת יותר.

זה נושא קשה, זה עוד כואב לי.

קודם כל כמו שאמרתי קודם, חודשיים לפני שהתחילה המלחמה עברנו לקיבוץ כמובן, לא בידיעה שככה יראה תהליך הקליטה שלנו.

אני למזלי בחודשיים האלה הצלחתי להתחבר עם שתי נשים שם מהממות שיש להן שני ילדים בגילאים של הילדים שלי וממש נהיינו כאילו היינו הרבה הרבה ביחד וכשבעלי לא היה זה פשוט היו לי לעוגן.

וכמשפחה המשפחות שלנו גם גרות בשרון והייתי די לבד אז זה וואו כאילו הציל אותי בט��רוף.

ראינו הרבה ביחד.

עכשיו זה קיבוץ מאוד קטן, אבל כמה נשים שמה כנראה הכל.

זה גם.

אין לי וודאות מוחלטת.

כן, זה משמועות שכמה נשים שמה זה כנראה לא יודעת.

צרם להם שבאה מישהי חדשה ופתאום מקימה במרכאות קבוצה משלה ומבלות הרבה ביחד, ואולי הם הרגישו בחוץ למרות שזה לא.

שאת לא הוצאנו אותם, כן.

ומפה לשם זה כאילו אני לא ארחיב בכל הדרמות.

בכל הגברים המאוד לא נחמדים.

כאילו עברנו באמת תקופה מאוד לא לא פשוטה.

שם עברנו 3 3 ועדות קבלה עד שהעבירו אותנו ואז בסוף בהצבעות.

אומנם רוב הקיבוץ הצביע לנו אבל לא עברנו באחוזים כאילו היה חסר עם כמה קולות בודדים.

אני חושב איזה דבר נורא זה עצם המעמד זה לא להתקבל.

אני יודע מה לחוג טניס זה כאילו משהו מאוד מאוד מהותי וקיומי.

הבית שלנו כאילו הבית שלנו עכשיו מצביע על אם אנחנו יכולים להיות בו או לא.

כן, האם אנחנו רצויים כאן כאנשים כמשפחה זה?

נשמע.

פוטנציאל רציני לטראומה.

אני אשאר כל כל פדי התחייה והישר עוליםבי כשאני רק חושב על זה.

אני מרגישה שאני שחוויתי טראומה וזה משפיע עליי.

אני שמה לב לזה בימים האחרונים כן זה היה.

זה היה מאוד לא פשוט, כאילו לא היה לנו מושג.

גם לנו בטוחים שהכל טוב.

היינו מאוד היינו שייכים, הרגשנו שייכים, היינו פעילים, היינו התנדבנו, היינו חלק מהקהילה, הילדים שלנו, חלק מהקהילה, וכאילו היינו בטוחים שברור שאנחנו עוברים.

כי מה?

אז וואו, זה היה כאילו.

זה היה ממש לא פשוט לגלות את הדבר הזה.

אפילו לא היה לך לא ידעתם זה גיליתם בהצבעה.

גילינו שאתה צריך קודם לעבור ועדת קבלה, האם אתה עובר שם?

אז עושים הצבעה?

כל הקיבוץ מצביע.

לא עברנו את הוועדת קבלה כי מי שיושבת שם היא זאת שכנראה נפגעה מאיתנו וכל הזמן הזה, אגב, היא שיחקה אותה חברה.

שתבין אם זה בכלל כואב.

והיו שם עוד כמה עוד כמה שזה הציק כאילו חבורה כזאת.

בקיצור ואז הם השפיעו על האחרים.

והתקופה.

אומרת לא נעימה.

וואו עדי אני שומע את זה בלי לדעת אפילו את הפרטים.

אני מרגיש כיווץ קיבוץ בבטן איזה דבר נורא זה כאילו זה כאילו אפילו לא ועדה שאת כאילו באה אליה מציגה את עצמך ואז מצביעים לא את חיה שם את חיה עם האנשים האלה.

את.

החלק אתה מרגיש חלק זה הבית שלך ואומרים לך אתה לא, זה לא אומרים לך פתאום זה לא הבית שלך.

אנחנו לא רוצים אותך כאן.

כן.

עכשיו שוב זה רוב הקיבוץ רצה אותנו והיו בהלם, בהלם.

איך דבר כזה קורה ועוד משפחת מילואימניקים שבו כאילו בעלילא פה כל כך בתהליך קליטה אני זה לא היה שנה מייצגת, זה חוויתי שנה מאוד קשה על, על מה אתם שופטים אותנו?

על זה שהייתי שמצאתי לי חברות.

שלהיות איתם שעזרו לי.

תביא כמה כמה קל לנו בני אדם להיות מאוימים מרווחתו של האחר.

עצוב.

איך מסבירים אפילו בני כמה הילדים שלך?

בני 6 ושלוש וחצי הבן שלי עולה לכיתה א אז הוא עולה לכיתה א לבית ספר אחר בלי החברים שלו שזה גם כאילו חבל עצוב הוא משהו שם חברים טובים והבת שלי תיכנס לגן פה בגשר.

איך מסבירים לילדים את זה?

אמרנו להם כאילו לא, לא נכנסנו.

בוא נגיד.

האנשים שעשו לנו את זה זה אמהות של חברים שלהם.

אז לא רציתי, אתה יודע, להכניס אותם לקלחת הזאת.

פשוט אמרנו שזה לא הסתדר ושמצאנו קיבוץ אחר שנראה לנו שיהיה לנו ממש טוב שם ושהבית שם יהיה לנו יותר נעים וש נכיר אנשים חדשים.

אמרנו להם שהם יהיו במסגרות אחרות, את האמת שהם קיבלו את זה מדהים.

הם כאילו אמרו אנחנו גם עצובים וגם שמחים ומתרגשים.

אתה יודע, זה גם תלוי איך אנחנו מגישים את זה להם לא באנו וגם.

הם לא רואים את התמונה המלאה, שהיא הדבר שבעצם טראומטי וכואב.

כן, כן, כאילו הצגנו את זה ממקום שאנחנו הולכים למקום חדש ויהיה לנו טוב שם.

וכן זה יהיה גם עצוב כי אנחנו עוזבים בית וחברים אבל אנחנו עדיין קרובים אז אפשר להיפגש עם חברים אחר הצהריים לטייל בשבת איתם ונכיר עוד מלא אנשים חדשים.

יהיה לנו חברים חדשים איזה כיף זה עוד חברים.

גם מאוד אמיצים.

קיבלתם דחייה טראומטית ממקום אחד מיד רצתם לחפש מקום אחר שיעשה לכם את זה?

נעבור עוד טראומה, אתה אומר.

וואו זה לא מובן מאליו בכלל.

ולי זה לא הייתה החלטה פשוטה, ואני רואה שיש לי שרידים, שרידים של מה שחווינו שם שאני סוחבת איתי שאם נלך לקלף השני, שזה בעצם הפחד שמפחיד אותי זה האובייס שגם פה לא נתקבל, שגם פה כאילו יש לי התחושה שאני בחוויה שלי שעבדו עליי.

כאילו באתי לקיבוץ הייתי הכי בטוב אפילו אפילו אני מרגישה שממש יצאתי.

כאילו שהייתי ממש אמיצה שם אני לא בן אדם שאני בן אדם מופנם.

אני לא בן אדם שקל לו ישר להתחבר והגעתי לקיבוץ וישר התחברתי עם אנשים וכאילו הייתי מה זה גאה בעצמי וכאילו למרות כל המאמץ זה לא הצליח.

וששיחקו את החברות שלי וכאילו יצאתי בתחושה של עבדו עליי.

של נבגדות.

כן, אבל שאולי זה יקרה לי פה.

אולי אנשים גם פה היו נחמדים?

ובסוף אני אגלה שזה גם הצגה ואז אני גם צריכה מאוד להיזהר בכל דבר שאני אומרת ועושה.

וכאילו את הקשה לך להיות עצמך.

אחרי חוויה כזאת.

קודם כל שהגענו לפה לגשר, אז כבר קיבלנו חוויה, חוויה אחרת לגמרי כאילו מרגישה שבאים לקראתנו שרוצים להכיר אותנו, שרוצים שלא אומרים לך.

תהיה בשקט שלא תעשה צרות, אלא אכפת לאנשים פה וזה התחושה שבאנו לפה.

גם המנהלת קהילה פה סליחה, אחראית קליטה, קיבלה אותנו בצורה מדהימה.

היא גם אמרה לנו שהיא היו צריכים לחשוב אם הם רוצים לקחת אותנו, כי כדי כי פחדה היא לא רצתה שנעבור את זה שוב פה, כאילו איזה דבר מדהים בן אדם שלא מכיר אותי.

וזה ממש חשוב לה שתהיה לי חוויה טובה כמובן מאליו.

חושבת קודם כל עצמה לקיבוץ, אז היא גם רואה אותי בן אדם שהיא לא מכירה.

היה לנו פה תחושה אחרת לגמרי ואנחנו מאוד אוהבים את התאהבנו בעמק ואמרנו אנחנו רוצים להישאר באזור, אז יאללה נהיה מיצים וניקח עוד צ'אנס ואמרנו טוב, קיבלנו שיעור, עכשיו אנחנו נעבור אותו שוב ונעבור אותו בצורה אחרת וטובה יותר.

ואמרתי לעצמי שגם אם גם אם לא נתקבל.

אני נושמת לפחד הזה ואנחנו נעבור אותו כי כמו שעברנו את האירוע הטראומתי הזה, אנחנו נעבור גם את זה והחיים הם בסופו של דבר אני מסתכלת עליהם כהרפתקה.

וכל דבר כזה זה עוד חוויה ועוד למידה ועוד התנסות וחלק זה גם כואב לי ולפעמים אין מה לעשות אבל אבל מזה אנחנו מפתחים חוסן וזה חלק מהחיים אין מה לעשות אם אני עכשיו רק אפחד ומתוך הפחד הנה כאילו אם הייתי נע מתוך הפחד הייתי אומרת טוב לא יודעת, בוא נחזור לגור בעיר, מקום שלא צריך קליטה בו אבל ואנחנו רוצים להישאר פה.

אז נהיה אמיצים.

ונראה מה יהיה.

וואו אתי את את מעוררת השראה ממש איזה אומץ.

כן.

רוב האנשים לא עוברים את זה אפילו פעם אחת ואת מסתכלת לעבור את זה בפעם השנייה.

לגמרי.

אנחנו סופרים שוכרים דירה בטבריה כאילו אין שם ועדת קבלה.

אף אחד לא מחליט אם לקבל את החו לא.

אתה יודע מה מצחיק?

זה שאני כאילו מה שאני מלמדת במהות אם זה היה מול הוידיאו, הרי הרי העסק שלי גם עבר גלגולים ובאיזה שהוא שלב עזרתי לאנשים להרגיש נוח להיות עצמם מול המצלמה בשביל שהם יוכלו לשווק את העסק שלהם בוידי ממש העברתי אותם תהליך התפתחות אישית.

ומה שמצחיק זה שאני מלמדת אנשים להיות מי שהם באמת, על כל, גם על המגרעות שלנו, על מה שאנחנו מנסים להסתיר כאילו לאהוב.

כל החלקים שבתוכנו כי כי זה מה שהיא יוצרת מי שאנחנו.

כל החלקים, לא רק הטוב שלנו, ואז אני בא.

לקיבוץ שצריך כביכול לאשר את מי שאני ואני צריכה פתאום לא כאילו זה מפחיד להיות אני כי אולי לא יאהבו את מי שאני כי אולי ייפגעו אם אני אגיד משהו, ופתאום אתה צריך להיזהר להיות אתה אלא להיות מישהו שיחבבו אותו להיות נוח לאחרים, לא לעשות בעיות.

לא שאני בן אדם שעושה בעיות.

זה בצורה ממוקדת ההרדקור כן זה לגמרי זה אקסטרה מבחירה פעמיים כאילו את גם רוצה להיות עצמך.

מצד שני, כל היבט ורגע של עצמך, כל נשימה היא יכולה להיות חלק מהמבחן שאת עוברת.

המבחן שבני אדם אחרים מעבירים אותך ויש להם איזה שהוא כוח לקבל אותה או לדחות אותך, זה כאילו הסיוט של כל בנאדם עם פחד מתחיה.

כאילו מעבירה את עצמך פלואדין כאילו הצפה שזה ולא פעם אחת פעמיים ולא לבד.

כאילו אנשים מטפסים על האוורסט פתאום זה נשמע משימה פשוטה לעומת מה שאת מעבירה.

טוב שהגענו שהגענו לא באמת ידע לא כאילו זה היה מאוד אינטואיטיבי המהלך הזה, זה לא היה ממקום של רגע.

עכשיו הולכים לבחון אותי ומה יהיה והוא לא וטה טה טה וגם אני וארז אנשים אנשים, אני יכולה להעיד שאנחנו אנשים טובים, אנשים פשוטים, אנשים שאוהבים שואבים.

לא יודעת, אנחנו אנשים שעושים צרות, אז אתה לא.

מתאר לעצמך שמישהו יבוא, אתה יודע, סבבה, אתה לא מחבב אותי, זכותך.

לא כל הקיבוץ יכול לחבב את כולם, מן הסתם אין.

בטוח שכל אלה שם לא מחבבים בהכרח אחד את השני.

הם לגמרי.

אני בטוחה שעם כל אחד היה צריך משם עכשיו לעבור תהליך קבלה.

לא יודעת אם הם היו עוברים בעצמם.

אז אתה לא חושב על זה שאתה מגיע כי שוב, אני חושבת שאני בן אדם טוב ואם מישהו לא מחבב אותי בסדר, אז אל תהיה חבר שלי אבל מה אכפת לך שאני גרה פה?

אז באמת בחלומות הכי פרועים שלנו לא היינו חושבים שיכול לקרות דבר כזה.

אז לא הבנתי לתוך מה אני נכנסת.

מה מסגרת הזמן שאנחנו מדברים עליה?

עברנו לשם ביולי 23, כן, ממש שנה אחר כך.

ואתה ועדת קבלה ביולי, אני חושבת שזה היה ביולי.

כן הייתה ועדת קבלה ראשונה שאמרו לנו שלא עברנו.

אחר כך היה עוד חצי שנה של לנסות שוב, כאילו נתנו לנו עוד צאנס כביכול כי ארז במילואים, אבל זה לא היה צאנס אמיתי.

ואז תחשוב איך זה לגור שמה בחצי שנה כשאתה יודע שלא קיבלו אותך.

ולדעת שאת שם כאילו על.

על פרוביישן כאילו זה.

שאין לך מושג גם מה עשית כי זה חשאי, אסור לוועדה תקבלה להגיד למה לא קיבלו אותך.

פידבק שאתה מקבל.

חלום אז אתה אז מתחיל לאכול סרטים.

זהו, זה, כאילו הפרנויה בהתגלמותה.

כאן ואתה לא יודע אתה הולך תקשיב הייתי הולכת בקיבוץ ההיא, לא מחייכת אליי רגע, היא לא אוהבת אותי, ההיא לא אמרה לי שלום, ההיא לא אוהבת אותי.

כאילו אתה אתה לא יודע מי אוהב אותך, מי לא.

בסופו של דבר גיליתי שזה קומץ קטן קטן של אנשים וכל השאר אהבו אותנו והיו בהלם שעשו לנו את הדבר הזה.

אבל תחשוב מה זה לחיות ככה חצי שנה שאתה לא יודע.

רגע מי אוהב אותי?

מי לא מי?

אבל תישאר איתנו עוד חצי שנה ככה.

ואחר כך תקבל את הסטירה שוב, כאילו אנחנו בכאילו בכאילו.

תישארי פה בכאילו.

יש לך עוד צאנס רק.

כאילו רק מושכים את הסוף.

שהייתם שם שנה וחצי.

אנחנו עברנו לגשר עכשיו ביוני.

אה וואו אז גשר זה ממש חדש.

ממש חדש, כן.

וגם פה זה אייאן של שנה לפני שתדעו.

אבל פה לא יודעת משהו בא בוויבים מרגיש לי אחרת מרגיש לי טוב.

אבל שוב אני מרגישה שהגוף שלי בטראומה.

לא יודעת.

אני אתן אפילו דוגמה הכי באמת הכי מטומטמת.

שצריך להתקין לנו פה מקלחון.

הקיבוץ צריך להתקין.

וההוא שם התקין שהוא חבר קיבוץ היה צריך להגיע היום ופתאום נזכרתי רגע אבל יש לי את ההקלטה והוא לא אמר לי באיזה שעה והתחלתי תקשיב ממש להרגיש לחץ שאני צריכה עכשיו לדבר איתו ולהגיד לו לא מתאים לי היום ורגע ואז הרוב וכאילו אבל אולי זה לא בסדר.

אולי הוא כאילו יכעס עליי אולי אז תקשיב הייתי ממש.

בלחץ ודבר כזה קטן וחפר חשיבות בתכלס.

זה להגיע אנדרדוג לכל אינטראקציה, לכל מערכת יחסים.

כן כאילו בדבר הכי קטן אתה כאילו, רגע.

זה לא יקבלו אותי על זה כל דבר כזה.

רגע עכשיו יכעסו עליי אז זה לא טוב ואחר כך יפיצו עליי דברים ואז עשיתי עם זה את העבודה עם הקלפים הזה הבוקר.

איזה שימושי מאוד הקלפים ממש ברמה.

לכל דבר, לכל.

משהו שאתה חושש וואו ממש ואז תראה איזה יופי הוא בא.

הוא עבד פה על דירות פה ליד ואז ראיתי אותו.

ופתחה ראיתי אותו וכזה עוד פעם הפחד הזה כאילו התקשרתי אליו הייתי צריכה.

רציתי להתקשר להגיד לו ובסוף אמרתי טוב, אני מתקשרת.

אני מסכימה להרגיש שאולי הוא יכעס עליי כאילו הוא התבאס או לא יודעת מה הוא לא ענה לי לטלפון איפה שהוא היה לי כזה איזה מזל אוקיי אני הייתי בסדר אני התקשרתי לא שהוא לא עונה זו בעיה שלו ואז ראיתי אותו בחוץ ואז הלכתי אליו אמרתי לו תקשיב אני אני לא יכולה היום אלא אם כן אתה בא בשעה כזו וכזו.

אז הוא אמר לי לא.

אז מחר בבוקר אפשר?

אמרתי לו מחר בבוקר מושלם וזהו.

כאילו הכי פשוט ואני לפני זה כל הזמן הייתי בחרדה כזה של וואי אם אני אתחיל להתחתן את ההקלטה ופתאום הוא ידפוק לי בדלת ויפריע לנו.

ואז אני אהיה מוסחת ואמרתי וואו, איזה מזל שפתרתי את זה לפני.

קיבלתי הרבה יותר רגועה.

לשיחה איתך אבל אבל אני כאילו מה שיפה מה שאני שמה לב זה שכשאתה עושה עבודה ופה עם הקלפים נגיד אז זה שהיקום עוזר לך כאילו היקום עזר לי הוא הביא אותו לפה.

ואז אמרתי טוב, זה ההזדמנות שלי וכשעשיתי אמרתי איזה מזל שדיברתי איתו כדי שנוכל להיות באמת רגועה בשיחה איתך ולא שיהיה לי מחשבות על עוד שניה הולך לדפוק לי בדלת.

השני היה ממה את מפחדת נכון?

ואז אמרת את האוביוס אוביוס זה מילה שלך ואז השאלה השניה זה ממה את מפחדת באמת?

איך אני בשליטה בטקסט של הקלפים.

אם בסוף אתה מקבל תעודת הסמכה.

איזה כיף.

אז ממה את באמת מפחדת?

סוף עוד אני אתחיל לבכות פה.

לרגע הזה כל זה זה הכנה והקדמה לקראת הרגע הזה.

לא, לא קשה בשבילי לבכות אני תמיד בוכה השתנה מה שבאמת מפחיד אותי קודם כל זה הנה הדמעות מתחילות לעלות המשפחה שלי שאני כאילו שניצחו, יצטרכו עוד פעם על לחוות את הכאב הזה בייחוד הילדים שלי, אתה יודע, אפילו אפילו אותם אמהות אחת האמהות.

הבן שלה חבר מאוד טוב של הבן שלי.

כאילו אפילו זה לא היה מספיק בשבילך בשביל לתת לנו לגור שם כאילו כל כך כאב לך שאני אהיה שם.

אז כאילו שעוד פעם.

שעוד פעם נצטרך למצוא את המקום החדש ועוד פעם להרגיש בית ולא בית אז זה משהו שמאוד כואב לי ומפחיד אותי.

לא יודעת.

התחושה הזאת שכאילו שאולי עוד פעם יעבדו עליי, זה משהו שממש.

כי אם עכשיו יעבדו עליי שוב אז זהו אז אתה מאבד את האמון שלך בבני אדם בעולם כאילו אתה לאינשלה כאילו אתה יודע, זה עם עוד מקום עובד עליך מה זה אומר איך אתה מצליח אחר כך זה כואב זה קשה.

כל כך מזדהה איתך אתה יודע את הפחד הבסיסי ביותר מדחייה.

הקושי לבנות אמון, הקושי להיות מי שאתה כשמכניסים את הילדים לתוך זה כאילו אני זוכר שהפחד העיקרי שלי מלהיות הורה.

כאילו היום אני הורה יש לי בת בת 14 כבר 14 וחצי אבל אני זוכר שכשחשבתי על זה לפני שהייתי יורה אחד הפרטים העיקריים שלי זה היה.

זה שאני פתאום הולך להיות חשוף לכאב בעוד פאה כאילו ועוד פאה של הקוביה כי אוקיי אני חוויתי כאב ואיך שהוא למדתי לתפקד איתו כאילו בסדר אז יש לי את המנגנוני ההגנה שלי ואני איכשהו מצליח לשאת את זה אבל פתאום להיות חשוף בעוד חזית בעוד מקום כי הילדים שלנו זה שלוחה שלנו, שלוחה רגשית שלנו.

ופתאום.

ולא רק שבשלוחה שלנו, אין לך שליטה עליה כמו שיש לך שליטה על עצמך זה עוד יותר.

כן אבל אני אגיד עוד משהו שגם מאוד מפחיד אותי שמפחיד אותי לא להיות אני, שאני ארגיש שאני לא יכולה להיות אני, שאני צריכה כל הזמן להיזהר במה שאני אומרת ואז זה כל הזמן אתה צריך רגע איך להגיד איך זה וזה לחיות כל הזמן בחרדה ולא בא לי.

לא בא לי לחיות.

אני באתי לצפון לקיבוץ.

לגור בתוך קהילה בטבע בשביל שקט, לא בשביל להיות בחרדה.

קיומית.

מדהימה קלף הבא.

הקלף הבא זה להסכים להרגיש בעצם.

השאלה שלו היא מה אני מפחדת להרגיש.

אני מפחדת להרגיש דחויה.

בושה לא אותנטית.

מפחדת להרגיש חרדה כל הזמן.

ולהבין גם.

ששוב זה יכול לקרות, זה יכול לקרות שוב, אבל אני אם אני בוחרת מתוך הפחד אז אני לא אהיה פה.

אני לא אעשה את מה שאני רוצה, אבל אני בוחרת מתוך אומץ, מתוך מתוך אמונה ששוב אני לא יודעת אם נהיה פה או לא, אבל.

אבל זה מה שאני בוחרת להתנסות בו ולקחת עוד פעם את הצאנס הזה ואני מסכימה לחוות גם את זה.

להסכים להרגיש.

את מדגימה בחייך בעצם בחירה שלך, להיות שם עכשיו.

זה ממש נכון, מודל מרשים.

נכון?

כי אם לא הייתי מסכימה להרגיש אז לא הייתי פה.

אין סיכוי שהייתי עוברת את זה שוב.

אז כן, לגמרי נכון זה ממש.

הוא אוקיי דה טוק מה שנקרא.

ממש.

אתה עוזר לי לראות עוד זוויות.

הנה אתה כבר עוד שניה אני חותמת לך על תעודה.

איזה כיף.

תביני אני גם אני מצד אחד רוצה להיות אני, מצד שני אני אקבל את ההסמכה, אני לא אקבל את ההסמכה בכל זאת.

אני רוצה להיות במיטבי באיזה קלף אנחנו.

כבר לא בדיוק העניין שאנחנו צריכים הנה אנחנו עוברים עכשיו לקלף של המרחב הראשון, זה אני מול עצמי שהמרחב.

הזה שישי, איפה אנחנו מביאים?

רביעי נני יש.

הרבה קלפים פתאום 14.

לא נשמעה.

כל כך ברור, מה?

אבל הקלף הזה בעצם אומר שאנחנו אנושיים.

ואני לא יכולה להיות מושלמת, אני לא יכולה להיות 100% ואני לא ואני יכול להיות שאני אעשה פה טעויות.

אני לא יכולה להיות כאילו 100% ואני גם לא יכולה לצפות מעצמי להיות כזו וזה רגע כאילו להסכים להיות אנושית, וכשאנחנו מסכימים להיות אנושיים אז גם משהו פתאום כזה נרגע בתוכי של.

אז זה בסדר אם עשיתי טעות גם אם היא תעלה לי ביוקר אחר כך?

אנשים הולכים לראיון עבודה ומחזיקים את עצמם במשך שעה.

אנשים עושים סדנה של 4 שעות כזאתי את יודעת שמתבוננת.

עליך וכותבים כל דבר ויוצאי מותשים צריכים לישון אחר כך 24 שעות איך אפשר לחיות בסדנה כזאתי?

בסדנת קבלה במשך חודשים?

ואפילו שנה נורמלי.

ואולי הקיבוץ החדש בעצם התברר אם הוא יקבל אותכם אליו.

בטוח מה זאת אומרת?

זאת אומרת, פתאום אני חושב על זה שזה בכלל וועדה, קבלה שאתם עושים לקיבוץ אתם בודקים האם המקום הזה מתאים לכם וטוב לכם.

נכון זה גם צריך נכון גם דרך.

תחליטו אם הוא מתאים או לא.

אני מציע שתתנו לו גם פידבקים, לא.

כאילו אל תשאירו אותו ככה שהוא לא שהקיבוץ לא יסתובב בסרטים אחר כך.

למה הם לא רצו להישאר?

מה הם היו?

כן היינו כל כך טובים עליהם.

כל כך השתדלנו.

על חשאיות.

עכשיו יבואו אנשים חדשים לקיבוץ אנחנו נלך נבנה אמון מחדש.

איך אפשר לסמוך על אנשים?

היינו בטוחים שהם מתים עלינו ובסוף הם החליטו לעזוב.

צודק מה למה רק הפוך.

יש לי רעיון אדיר בשבילך תתחילי קליטה בעוד שני קיבוצים במקביל תמקבילי.

הבעיה צריך לגור, אנחנו צריכים לגור פה שנה בשביל.

יהיה לך 3 דירות בשלושתם.

יש לך כסף לממן לי 3?

אירות.

את משלמת על המגורים.

של יחסית לא הרבה.

אפשר לעשות הדסטארט על זה וזה פרויקט אדיר בתור ובתור צלמת וידאו גם הייתי מצלם סרט תיעודי על העניין.

ותחשבי.

מי שרוצה להתקבל לקיבוץ אז הנה תלמד.

לקיבוצים את יכולה מומחית?

ללא להתקבל לקיבוץ מי רוצה ללמוד ממני?

וואו זה רעיון נדיר לעשות את זה ב-30.

למקבל 3 קיבוצים.

ואז כשכולם יקבלו אותך להגיד או קי אני לא נעים לי אבל אני כאילו יש עוד שניים שאמרו לי שרוצים אותי.

אני אתן לכם תשובה תוך שבוע זה בסדר כי לא חתמתם על זה שאתם אקסקלוסיב נכון, כאילו לא, לא חתמתם על זה שאתה בלעדיים.

אין בחוזה, אסור לך לעשות להתקרב לקיבוצים אחרים מתחרים.

זה מזכיר לי את הפרק של רמזור.

שמה מה?

היה.

שהם מנסים להתקבל לאיזה מושב מהמושבים האלה את יודעת, בגוש שגב שיש ועדות קבלה, אז הם.

הולכים.

אחפש אותו ואני אשלח לך אז אמיר אמיר כאילו אדיר מילר אומר לא רציתי בכלל להתקבל למושב הזה.

אבל התחילו ועדות קבלה להכין וזה מה אני אגיד לך עכשיו אני ממש מתקבל כאילו נכנסתי לאמביציה.

הוא עושה להם הוא עושה, הוא הכין להם ריקוד ריקוד של סלטי ציפי מהוד מטבוחה די מטבוחה עדיין.

גדול.

אני רוצה רגע שתקריאי לי את השאלות על כל שאר הקלפים כדי שאני אוכל לבחור שאלה אחרונה לשאול אותך.

על כל שאר הקלפים זה הרבה שאלות.

אז על איזה שאלה הכי בא לך?

איזה שאלה את הכי רוצה שאני אשאל אותך לסיום?

אולי אולי שאלה אחרונה מה מה אני בוחרת לעשות עכשיו?

מתוך המיקוד הפנימי שלי שבחרתי?

מה את הולכת לעשות עכשיו?

מתוך המיקוד הפנימי שבחרת?

השר, נכון?

זה תוקשר לי וזאת אותה שאלה של הצעד הכי קטן שאת יכולה לעשות בלי בלי מאמץ כאילו בלי.

שזה גם כאילו המטרה היא להתחיל לייצר תנועה, אבל לא עכשיו לבחור משהו שיהיה גדול ומפחיד אותך, אלא מספיק שהדבר הכי הכי קטן וזה וזה וזה הוביל לעוד משהו.

בקיצור אז מה שעולה לי זה לשלוח הודעה בקבוצה.

אני רוצה להיפגש עם הילדים, זה כאילו מרגיש לי שאני צריכה ממש כזה אומץ לעשות את הצעד הזה.

קשרים נוצרים בזכות זה שאנחנו עוברים.

לגמרי זה ממש עזר לי להתחבר, כי אתה יודע, כמבוגר אתה לא תבוא היי, אפשר להיות חברה שלך כאילו, אבל איך הילדים ממש ממש.

שאין לנו את היכולת הזאת להגיד לבן אדם כאילו אם את תגידי עכשיו למישהו אוי איזה חמוד אתה איך אני איך אני רוצה להיות חברה שלך איך אני.

כאילו הזוי.

לכל הרוחות וגם איזה מוזרה את.

ומה פתאום כשבעצם זה אנחנו המוזרים שלא מסוגלים את הדבר הכי בסיסי הזה להגיד ולבטא.

והכל בגלל מה?

בגלל כל מיני שמירות, פאסון כאלה, כללי כללי, תרבות חברתיים, כאלה שלמה הם קיימים.

שזה פחד גם מדחייה.

אם אני אבוא ואגיד לך השר, בא לך שנהיה חברים?

ואם תגיד לי מה היא רוצה?

יש לי מספיק חברים, לא מעניין אותי.

כבר מיומנת בזה, חבל על הזמן.

זה מפחיד אותי בגלל זה כל מה שקרה.

זה שאלה מאוד עמוקה האם שמתנסים במשהו שוב ושוב ושוב זה מכה את הפחד או שזה מעמיק את הפחד?

נכון מעניין.

לכאורה עברת את זה עוד פעם.

ועוד פעם.

מניחה שזה תלוי מאיזה מקום אתה מגיע.

אם אתה מגיע ממקום של טוב אני רוצה להיות מומחה בזה, להיות מומחה בדחייה.

כאילו ושזה לא יפריע לי בחיים.

אני אני עכשיו רוצה להיות חברה של מישהו.

לא מעניין אותי.

יאללה מקסימום יגידו לי לא.

אז אתה מתחשל אבל אם אתה בא ממקום של של פחד שזה מה שדיברתי קודם והמנגנון בא מתוך מנגנון ההישרדות, המנגנון, היצירה.

אני באה מפחד ואידחו אותי.

אז זהו, הלך עליי, אני לא, אין סיכוי שאני אנסה שוב ואם אני אנסה שוב ושוב אקבל דחיה בכלל אין סיכוי.

וגם כשאני חושב על זה, אני חושב שיש לי רק דוגמה אחת בחיים שעשיתי משהו כזה.

אני בן אדם שמאוד מפחד מדחייה, אבל אני זוכר נראה לי 3 שנים לפני שהכרתי את מי שהיא היום.

אשתי נפרדתי מאיזה חברה שהייתי איתה שנה ומשהו, אז החלטתי.

שאני הולך עכשיו לעשות פרוייקט של לעבוד בבלינ דייטים.

קבעתי כל ערב בליינדייט והיו גם ערבים שקבעתי שניים באותו ערב.

אם מעניין אותכם לשמוע על מבצע בליידיטים שלי תוכלו למצוא פרק בונוס שהכותרת שלו מבצע בליידיטים שלי.

איך קוראים לערכה?

לערכה קוראים מתקלפת.

וואו.

שזה רוב הקהל שלי זה נשים, אבל אבל גם אפשר לגברים כמו שעשיתי לך.

וכן שזה גם משחק מילים כזה מגניב.

שזה בעצם התהליך שאנחנו.

קלטתי עכשיו את המשחק מילים.

לא, לא קלטתי.

הקלפים מתקלפת.

יכולתי לקרוא לזה קלף.

אבל זה בעצם לאנשים שאמיצים בשביל להתקלף ולמצוא את המהות הזאת זה אחלה.

שם זה אחלה שם באמת כל הכבוד.

כן אהבת איזה כיף.

ואהבתי את זה עוד לפני שהבנתי את משחק המילים.

לקח לי זמן.

הקטע הזה של לקלף שכבות וזה זה מגניב לאללה זה זה זה זווית מאוד יפה להציג על כלי שאת עושה או על שירות שאת נותנת.

בואו להתקלף זה ממש.

עושה לך משהו כזה נכון לא סתם לא.

יודע.

אותי להתקלף ואז כשפתאום אני מבין את משחק המילים של הקלפים, אז שבטח רוב האנשים יבינו את זה יותר מהר, אבל אפילו האיטיים שבינינו, כשאתם מבינים את זה, אז הם מעריכים את זה עוד יותר.

וואו עדי, איזה שיחה מלבבת זאת הייתה.

אנחנו יכולים להמשיך לדבר שעות.

זה היה יוצא דופן, הפודקאסט שמארח אנשים מיוחדים שלא הולכים בתלם שחושבים אחרת ופועלים וחיים בדרך שונה מהשאר.

אם אתם מכירים אנשים כאלה, או אם אתם כאלה בעצמכם, צרו איתי קשר.