אנחנו נמצאים במצב הזוי והמדינה הולכת עכשיו לקנוס כל מורה שאו, איש חינוך שהיה חולה בארבע מאות עד 500 שח ליום, דבר שהתבטא גם בהפחתן מהכסף של הקיץ, שהוא כמובן נצבר מהשכר של השנה עצמה.

פרסמנו מודעה שכללה 3 אנשים, אני הייתי אחד מהם.

במודעה עצמה היה רשום את מספר הטלפון שלי שזה נורא נחמד כיום, לאחר מכן קיבלתי חיובים מכביש 6 ואין לי אוטו אבל.

ברגע שעשיתי את הלייב והיו שם כל מיני מפקחים ואנשים מטעמי הסתדרות המורים שמאוד מאוד מתנגדים לכל הנושא הזה של המחאה במהלך הלייב הזה קיבלתי את השימוע שלי מכתב השימוע.

הם בעצם רוצים להדהד משהו שנקרא שימוע ציבורי, והשימוע הציבורי הם אותו דבר הבא כל עובד עובד מדינה, לאו דווקא מורה שהולך נגד המשרד שבו הוא עובד.

כלומר ברגע שהוא נלחם על הזכויות שלו אנחנו קוראים לזה זכויות.

הם רואים את זה בתור מישהו שמהדהד מסרים נגד המשרד, ידע שהוא עולה לשימוע והוא לא חוזר לעבוד יותר במשרד שלו.

מה שקרה היה אמור להיות השימוע ביום הראשון הראשוני באמת המוני אנשים החליטו שהם מגיעים, הוזמנו אותו אוטובוסים.

ומוני אנשים, באמת.

להגיע למשרד החינוך החליט שהוא מעביר את זה ליום שלישי בתשע וחצי בבוקר, בידיעה שאף אחד לא יוכל להגיע ביום ובתאריך בשעה הזאת הכוונה אתה ממש רואה את האינטרסים מבפנים.

ברוכים הבאים ליוצאי דופן, הפודקאסט שמארח אנשים מיוחדים שלא הולכים בתלם שחושבים אחרת ופועלים וחיים בדרך שונה מהשאר.

אני שר פאר והיום אני מארח את סתום צמח.

שלאחרונה הפך לדמות בולטת במאבק המורים ועובדי ההוראה.

הפרק הזה הוא יוצא דופן בפודקאסט יוצא דופן, כיוון שהוא עוסק בעניין אקטואלי ממש בימים אלו.

הפרק הוקלט במאי 2025.

אנחנו חיים בחברה שסועה במדינה שמידרדרת בקצב מסחרר בלב מלחמה שאינה נגמרת, אנשי מילואים שנקראים לצווי 8, רצופים ומשרתים חודשים, שנה ואף יותר ודאגה שהולכת ומחריפה לגבי אופייה וצביונה של המדינה ועל רקע כל זה אנחנו מתקשים להפנות תשומת לב.

למחאת המורים אין לנו כבר כוח, לא נשאר לנו מקום בתודעה לעוד עוול, ועוד מעבר סתום צמח איש חינוך בכל רמח איבריו שלמרות גילו הצעיר מחזיק ב-6 תארים שניים, שרובם קשורים לחינוך והוראה ועכשיו עובד על השלמת המאסטר השביעי, מורה שרואה בהוראה יעוד ובחינוך שליחות.

מורה שזומן לשימוע במשרד החינוך כי היה ממובילי המחאה הנוכחית מסוג המורים שכל כך חסרים במערכת.

החינוך, אותה מערכת שברוח התקופה, בוחרת להעניש את מי שקורא לשינוי או מעיז להילחם על זכויותיו הבסיסיות שלום סום צמח.

שלום שלום, כן, טוב.

שאני חייב לנקות את השולחן ולשאול אותך על ההתחלה קודם כל, קודם כל בן כמה אתה?

תדע לך שזו הפעם הראשונה שאני אומר את זה באיזה שהוא מקום.

בן כמה אני כי אני מתחמק מזה בכל מקום.

וואלה, למה אתה מתחמק מזה?

כי אני רואה את זה כשאלה שהיא מאוד מאוד לא רלוונטית.

כלומר הגיל שלי מבחינתי זה משהו שהוא כל כך לא לא רלוונטי.

אבל אם זה כל כך דחוף לשאול, אז בן 30.

זה רלוונטי כי מי שמדבר.

איתך בדרך כלל כי הוא שמע עליך ועל המקצוע שלך ועל העשייה הנוכחית שלך, שהיא עשייה ציבורית פוליטית, ואני רואה מולי לטובת מי שהשמע את הפודקאסט ולא רואה.

אז אני רואה מולי בנאדם נורא נורא צעיר, אז זה כאילו שאלה שהיא מתבקשת.

אז רק במובן הזה.

רלוונטי?

אני אגיד לך מה, זה משהו שמלווה אותי לצערי, באמת אני נראה יותר מדי צריך לגיל שלי?

אני מודע לכך.

אז כן, יש לזה משהו מבאס אני מאוד מחכה לקמטים ולשיער לבן, אני מאוד מחכה לזה.

אתה עוד תתגעגע לזה שאני אראה את הצעיר וכולם שאלו אותך.

לי את זה אני בדיוק ההפך אבל בסדר.

מי שאומר לך את זה בעצם גם היה בגילך פעם ואתה לא היית בלנוע אז בכל זאת יש לו איזה.

ושאלה שניה שאני חייב לשאול אותך מה זה השם סתום?

זה השם.

סתום באנגלית זה סערה אסופה נכון?

זה נכון, האמת.

אז מה הייתה הכוונה של ההורים שלך ושל את הולכת השם הזה?

יאללה, היפראקטיבי.

כבר שנולדת אם החליטו שאתם.

תהיה איטרקטיבי עכשיו אני ממותג כרגע בפודקאסט, אבל אני לחלוטין קופצני וקשת וריכוז והטרקטיבי.

אז תשמע, יש סיבה שאני שואל את זה כי בעצם יש לנו את אותו שם.

קוראים סר.

תדע לך שלאישה לתקופה ניסיתי ככה לעברת את זה, להשתמש בשם סער, אז.

כאילו אפשר לחשוב מה מעלים על מה אמא חושבת כשהיא נותנת לילד שלה את השם שר או סתום.

איזה איזה?

איזה?

אני הייתי מת שיקראו לי שליו עם השם משפיע על משהו כי אצלי השר לא בא לידי ביטוי בזה שאני קופצני וכזה אלא סערה פנימית והייתי מעדיף לחיות את החיים עם פחות סערות מזה.

אבל זה גם מניע אותנו, זה גורם לנו ככה.

גם מניע אותנו, אבל לא רק אז ממה?

נתחיל אולי קודם בוא תספר לי את הסיטואציה הנוכחית של המאבק הנוכחי שאתם עושים.

עצמו כולם בטוחים שהוא התחיל איפה שהוא בחודש מאי, שזה ממש לא נכון.

זה התחיל איפה שהוא בחודש מרץ, כשהמדינה הפחיתה לעשרות אחוזים מעובדי ההוראה את המשכורת באלפי שקלים בטענה שלא מילאו טופס 101 באותו החודש הם הבטיחו שיחזירו מקדמות שכר באפריל, אלפי שקלים טרם חזרו.

עכשיו חלק גדול מהעובדי ההוראה הם אמהות חד הוריות או זוג שאחד מהם במילואים ואז הגנו למאי.

עכשיו כולנו יודעים על חוק ההתייעלות, ואחרי שהכסף לא חזר.

במרץ.

באפריל הייתה הורדה נוספת של 3.33 אחוזים מהמשכורת, דבר שהיה הקש שיצר את המחאה.

אני יודע שרבים ממי שמאזינים לא מודע בכלל להפחתה של מרץ, אבל אנחנו נמצאים כבר חודשיים כשהם רבים מהמורים לכדי הוראה.

אני מדבר גם עלנית גננות שלא מצליחים לסגור את החודש.

במהלך מאי נוצרו הסכמות, לא הסכם חתום כמובן הסכמה.

יש הבדל בין הסכמה ל להסכם בהסכמות הראשונות של הישדות המורים מול משרד מול משרד האוצר העלו את.

הזה לשישה עד 7 אחוזים עבור צוותי החינוך זה נשמע מקסים.

עבודה של 3.33 אחוזים לפחות מאחוז.

אבל בתכלס כשמחשבים את זה לאורך כל הזמן רואים שזה כמעט הכפיל את עצמו ובהסכמות האחרונות המתווה שעוד פעם טרם נחתם זה מעלה את זה כבר לשמונה.

9 אחוזים נאמר למורים אין כמעט ימי מחלה והמדינה הולכת עכשיו עם בעקבות.

הפסיקה האחרונה לקנוס כל מורה שאו איש חינוך.

שהיה חולה.

בארבע מאות עד 500 שח ליום, דבר שהתבטא גם בהפחתן מהכסף של הקיץ, שהוא כמובן נצבר מהשכר של השנה עצמה.

אנחנו נמצאים במצב הזוי, יש פה עוד דבר שקורה לאחרונה וזה העניין עם הגננות.

זאת אומרת, אם תרגיש שלב אחד אחורה לפני הגננות, יש משרד.

התחושה הפסיקה של של בית המשפט שאומרת שלא ניתן לקחת בעצם חופשת מחלה.

משרד החינוך החליט שהוא מפחיד על דעת עצמו כספים ולא משנה לו מישהו יכול.

וממש חסם את את האפשרות להגיש בכלל בקשה למחלה.

יש פה ממש התניה למנהלים להפחדה לשינויים, אם בכלל הם מגבירים הלאה את.

הדברים הללו, והם יודעים שגם לא ניתן לתבוע תביעה ייצוגית כי בית משפט הגדיר את המחלה כשביתה ולכן ניתן לתבוע באופן אישי בלבד.

עכשיו זה לא חוקי לא לקבל שום מחלה, זה משרד החינוך יודע שבפועל בדרך כלל לא חוקית.

הוא יודע שבשביל המשפט המצליח שלו המורים לא יתבעו באופן אישי וכך הוא יחזור המון המון כסף.

עכשיו במקביל משלשום, הגננות סובלות מברנות נוספת אם ממזמן הפסקנו לקוות שהחוק יגן עלינו מאתמול, הגננות חוות את זה על בשרן משלשום.

סליחה עם חוות את זה על בשרן הלכו 7 שנים אחורה, ומצאו ימים איזוטרית שבהם הן צריכות להוכיח שהן עבדו או שהיו חולות וכולי.

ויש להן עכשיו ימים ספורים להוכיח שלהוכיח שאכן עבדו, או שהיו חולות או שירו להן עד 10 ימי עבודה.

בסוף החודש הקרוב שיטת הלכו תוכיחו שאין לכם אחות, עכשיו חייבים ממש להדהד את כל הדבר הזה, כי אנחנו ממש.

התקפה מכוונת של המדינה.

יש עוד כל מיני רוצה לעשות סדר כי אתה שולט בחומר ואני הרבה פחות ובטח מי ששומע גם לא ממש שוחה בפרטים.

אתה אומר קודם כל זה התחיל במרץ מזה שמאי שהיא אמתלה הפחיתו שכר בטענה שלא מילאתם טופס 101.

נשמע משהו כאילו לא קשור לכלום.

אנחנו נשמע משהו גם תמים, כאילו לכאורה אתה אומר הכסף לא חזר ואז גם בא ההכרזה הזאת שכל עובדי המדינה צריכים.

לוותר על 3 וחצי או וכמה אחוז של השכר שלהם?

אחר כך תיארת עוד כמה שורה של השתלשלויות שאני מניח שחלק מהם הם כבר תגובה למחאה.

נכון?

זאת אומרת, מנסים למצוא דרכים.

אני.

אענג אותכם.

לגננות זו תשובה אחרת.

זה פחות המחאה, זה יותר עניין שצריכים כסף בגלל סעים וסייעות.

אז הם חושבים איפה להשיג את הכסף מהקופה.

אז אומרים טוב, בוא ננסה לעשות את זה לגננים וגננות לך על ימים איזוטר למי שלא יצליח להוכיח ניקח ממנו כסף ונעביר את זה לסעים לסייעות.

יש פה אחר?

כך כסף מלפני 6 שנים שבמקרה היה איזה יום שזה.

הימים איזוירים לחלוטין, כלומר יכול להיות שהם באמת עבדו בימים האלה או שהם היו חולים.

אתה לא יכול לדעת את זה.

צריך גם ממש ללכת אחורה ולבדוק איפה היית ביום הזה וגם להוכיח.

שאכן גם הזה עבדת או שהיית חולה זאת.

אומרת להתקשר לרופא המשפחה ולהגיד לו תשמע, אני בשנת 1000, 2019, בשלישי למאי, הייתי חולה, אז אני צריכה עכשיו שתרשום לי אישור מחלה.

כאילו משהו כזה.

לא ממש למצוא אם אכן היית חולה והתאריך הזה אז למסוף את התאריך.

את האישור הזה אי אפשר להוציא בדיעבד או לסירוגין.

אם אכן עבדת ביום הזה, לך תוכיח שעבדת ביום הזה.

זה ממש הולכים בשיטה הזויה לחלוטין של כמו שאמרתי, לכו הוכיחו שאין לכם אחות.

אז יש פה שילוב של כוחנות ורישעות והרבה כור.

איך להגיד קור לב נכון כאיזה שהוא.

כן.

התמכרות לכל הציבור היקר הזה שעובד ועושה עבודה חשובה.

אבל אז עד היום אני.

אני זוכר גם אפילו בתור ילד שהייתי תלמיד היה את הסתדרות המורים והיה את ארגון המורים ותמיד אחד מהם שבת.

ואני זוכר שבתור ילד זה היה מן כזאת לדעת למי אנחנו שייכים, תלוי באיזה כיתה היינו.

וכמובן קיווינו שאלה שאנחנו שייכים אליהם.

ישבתו הבת שלי כבר פעם.

עכשיו שיש.

שביתה או היה עכשיו איזה יום הזדהות ששירתו בבית ספר שלהם.

זה היה מן השבתה של ההורים לאות הזדהות עם הצוות החינוכי, אז יש שם, אמרה שבטח היא מאוד מאוד מזדהה וזה והיא לא.

היא בסך הכל נהנית מזה שהיא הרוויחה עוד יום חופש, אז מה שאני מנסה להגיד זה שבאופן מסורתי יש את הארגונים שכאילו אמורים להגן על ציבור המורים והמחאה שלכם יוצאת דופן במובן הזה שאתם.

יצאתם מחוץ לארגון והמחאה שלכם.

היתר גם קצת נגד הארגון עצמו, שאני מבין שאתם לא מאוד מחזיקים ממנו כמישהו שמגן עליכם אז אתה לא, לא היה לך תפקיד מוגדר נכון בתור ועד עובדים או משהו כזה.

כן מוגדר, אני לא.

איך פתאום הרמת את הכפפה הזאת?

איך פתאום.

חשוב לי להרגיש אני, אני לא אני לא הרמתי את הכפפה, אנחנו זה הכל יהיה מהשטח.

פשוט אני אחד מבין כמה שבמקרה שלי פשוט רואים אותי בפרונט יותר, אבל אין שום איזה שהוא תפקיד שלקחתי להוביל את הלפיד וכולם אחריי.

יש פה המוני צוותי הוראה בקבוצות פייסבוק וטלגרם ובכל מקום שבאמת זועקים את מה שמרגישים, ואני הייתי חלק מהם.

ואכן אנחנו מגיעים למאי ואני נמצא בין הדתי.

גם הייתי בקבוצות ועם הזמן אתה יודע נאספים גם לזומים או לא מפגשים מסוימים שמנסים גם לנסות למפות את השטח ולראות מה קורה ובזומים כאלה מקבלים החלטות בהחלטות בעצם כוללות מה לוקחים על עצמנו, מה אנחנו עושים כדי לקדם עניינים.

כי לזעוק זה נורא יפה אבל יאללה תכלס מה עושים ודבר גלגל דבר ואכן.

במה שנקרא המטה עלה לאוויר, אבל אין פה איזה משהו שהוא מתוכנן גם עכשיו.

דבר הוא לא מתוכנן, התנועה עכשיו, שכמה היא תנועה שהגיעה מהשטח והמטרה שלה לשנות את כל מה שקיים כיום בחינוך.

מבחינת מדיניות התנועה לא נועדה, לא יודע.

היא לא נועדה להפיל את השלטון או ללכת לקחת איזה איזה צד ימין או שמאל או מפלגה מסוימת.

המטרה של התנועה היא באמת לתת נראות אחרת, שינוי אחר וממש להציג מדיניות חדשה.

שנועדה להרים את את החינוך בישראל, את הרווחה, את החינוך, ולתת בעצם כיוון לתת גם כיוון.

וגם לתת משהו משהו חדש, לתת מענה לצרכים שטרם נהנו עד היום.

אם אני מבין נכון, זה זה כאילו התגלגל בתוך ההתמרמרות ההדדית הזאתי שקוראת בתוך קבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק, ולאט לאט זה התגבש לבטח לאמירות כאלה של אז אנחנו חייבים לעשות משהו.

בוא ניפגש בוא נראה, נפגשים.

ואז אתה אומר נולד המטה המאולטח הזה של המחאה.

איך?

איך הגעת למצב שפתאום שמו פוטלי את עליך?

הכי קל לעשות את זה על מי שרואים מי שמדבר בקול שלו ביום שלישי לפני שבועיים, לראשונה, שני בשלישי פרסמנו מודעה שכללה 3 אנשים.

אני הייתי אחד מהם.

במודעה עצמה היה רשום את מספר הטלפון שלי שזה נורא נחמד כיום, לאחר מכן קיבלתי חיובים מכביש 6 ואין לי אוטו אבל.

אתה.

אומר כל הרשויות ככה.

כן זה.

אפרופו, הרגשתי שכדי שחשוב לרגע אם כביש 6 יקיר בי זה אומר שכנראה עשיתי משהו טוב.

אבל כן תקבל מהנתיב המהיר 6 צפון יש לך עוד?

למה?

לשלוח מיוחד כן.

שם זה התחיל שם.

בעצם זה הגיע לפרונט וברגע שעשיתי את הלייב ויצרתי את את הלייב לרבבות של אנשי של צוותי הוראה בפייסבוק והיו שם כל מיני מפקחים ואנשים מטעמי הסתדרות המורים ואני בילוי נאות אני בארגון המורים לא בהסתדרות שמאוד מאוד מתנגדים לכל הנושא הזה של המחאה.

אני קיבלתי במהלך הלייב הזה קיבלתי.

שלי נכתב השימוע, ומשם התחילה סאגה חדשה כי זה נורא מוזר.

אני השימוע שלי.

לצורך העניין הוא שימוע באמת דבילי.

אני אין לי קביעות מתוך עיקרון, אין לי קביעות.

כלומר אני בכל שנתיים עובר למקום אחר כדי לא לקבל את הקביעות, כי מי שיש לו קביעות בעיקרון לא יכול לעבור למקום אחר בלי שהפיקוח מאשר לו.

מה שאומר שאני נעול בבית ספר כלשהו.

ואם אני לא אוהב את בית הספר אני לא אוכל להתחמק וללכת למקום אחר.

ומה שקורה זה שבמאי בכל שנה אני והמוני מורים מקבלים מכתב שאומר סיום ההעסקה.

זה מה שבסוף אוגוסט אני מסיים לעבוד בשימוע הזה הוא שימוע שאומר במילים אחרות אותו דבר הוא השימוע הזה אחרי שיפטרו אותי, אני לא הולך הביתה.

אני אמשיך לעבוד עד סוף יוני, ואז בעצם אחרי אחרי חופש הגדול, אני לא עובד יותר וזה אדיוטי.

לך.

בספטמבר יגלו שחסרים מלא מורים שיצאו אותך ועוד מלא אנשים אחרים.

זהו, אנחנו לא יודעים מה יהיה בספטמבר אבל זה נורא דבילי כי הם בעצם רוצים להדהד משהו שנקרא שימוע ציבורי, והשימוע ציבורי הם אותו דבר הבא.

כל עובד עובד מדינה, לאו דווקא מורה שהולך נגד המשרד שבו הוא עובד.

כלומר ברגע שהוא נלחם על הזכויות שלו אנחנו קוראים לזה זכויות.

הם רואים את זה בתור מישהו שמהדהד מסרים נגד המשרד, ידע שהוא עולה לשימוע והוא לא חוזר לעבוד יותר במשרד שלו.

עכשיו אני לצורך העניין יש לי 6 אתרים שניים, עכשיו אני עובד על התואר מהמסת.

מספר 7 שלי, כולם עוסקים כמעט בחינוך.

אני הייתי בעשור האחרון, הוצאתי ספר מחקר שעוסק נטו על מחקרים בחינוך.

כל התחום שלי זה חינוך.

אני יודע שיכול מאוד להיות שבשנה הבאה אני כבר לא אוכל לעבוד במשרד החינוך, משרד שהשקעתי את כל כולי כדי לעבוד וכדי בעצם להכשיר את עצמי יותר ויותר במשרד הזה.

מתוך הידיעה הזאת בעצם, אומר המשרד תקשיבו טוב, זה לא משנה מי אתם, לא משנה מה הניסיון שלכם, מה ההצלחה שלכם, מה ההכשרה שלכם?

אם אתם הולכים כנגד המשרד, לא תוכלו לעבוד בו יותר.

אמירה מאוד קשה לרופאים, לאנשי ביטחון וכולי וכולי וכולי.

עכשיו צריך להבין את הדבר הזה מעיריית מראיית על יש פה מגמה בעולם המערבי להפוך את השלטונות לדיקטטורים.

עכשיו איזה משנה, ימין או שמאל, אני חוזר שוב, זה לא קשור לזה.

יש נסיון להציל תחילתרים, למוטט ארגונים, לפגוע בקולגיאליות, תחרותיות גלויה או סמויה בין העובדים, תוך כדי שפוגעים ומשסעים אחד בשני.

וכל זה כדי שכל אחד מהם יוכל לשמור על הכיסא שלו ועל הפרנסה שלו.

שהמטרה היא לגרום לעובדים בעיקרון לדווח אחד על השני כדי לזכות בונוסים על חשבון הקולגות וכדי שסיכויי הפיטורים שלהם יפחתו.

עכשיו אם בחדרי מורים יש גב בין המורים, דבר שפוחד בשנים האחרונות בגני ילדים יש גננת אחת או שתיים.

סליחה שניתן להחליף תמיד בסייעת של איזה צהרון.

הפיקוח מאיים כל הזמן הוא משליט טרור על כולם עכשיו הריכוזית הריכוזיות הזאת היא הופכת לטוטליטרית יותר ויותר.

סוג של משטרת מחשבות.

שאני מדבר על זה, אני מדבר על השינויים ועל החשש הזה שזה גם יקרה אצלנו.

זה לא רק בעולם, זה קורה פה עכשיו.

אין כאן צד פוליטי, זאת אמירה פוליטית שדוגלת בשימור סולידריות ישראלית שאנחנו ממש ממש גאים בה.

אני דיברתי על זה גם בפוסטים שלי שבמשך שנים.

לנתק את זה מהאווירה הכללית שיש, של ניסיונות השלטון לדכא כל גילוי של.

זה אני אומר זה ממש ככה בפוסטים שלי אני ממש דיברתי על זה שאנחנו שנים שנים התגינו בזה שבשונה מכל תרבות אחרת בעולם, אנחנו תמיד היינו הראשונים להציע עזרה ולשאול לשלומו של אלמוני או של פלוני שזקוק לעזרה.

אתה יודע, באמצע הרחוב ואנחנו רואים באירופה אנשים ברחוב נופלים, הם מקבלים מכה ואנשים פשוט עוברים דרכם והישראלים והשאר הם אלה הראשונים שישאלים הכל בסדר והם אפשר לעזור.

עכשיו בעשור האחרון אנחנו חווים סוג של התפרקות בערכי הסולידריות הזאת, והתחלה של תהליכי ניכור של החוק החדש עכשיו בישראל.

מנסה לחוקק כדי למנוע מחאות אני לא יודע אם אתה מכיר את החוק החדש שאומר שעכשיו אזרחים יכולים לתבוע מפגינים באלפי שקלים וארגונים בעשרות אלפי שקלים כדי למוטט וכדי לפרק את הארגונים המייצגים והשימוע הציבורי שלי, שמשרד החינוך מתכנן עבורי בסך הכל עוד פעם אוסף של אבנים במשחק גו, כזה שהממשלה רוצה פשוט לסגור שטחים, להשתלט בטריטוריות בבעלותה.

אין פה צד פוליטי, כלומר זו מגמה.

רחבה ומפחידה זה לא שאנחנו באים וקוראים.

הפיחה של הממשלה, או פעולה כזאת שמוותרת על לגיטימציה של השלטון הקיים, אבל יש פה כן דרישה, אתה יודע לשימור זכויות, גם טבעיות וגם אזרחיות שלנו.

יש פה בעצם מאבק על ערכים מאוד מאוד בסיסיים של חופש, חופש להתבטא, חופש למחות, חופש לשפוט.

ואתה אומר שלפי החוק החדש למשל יהיה אפשר לתבוע מורה אם הוא שבת?

כי זה גרם לי איזה נזק כלכלי.

יש איזושהי בעיה?

שזה נשמע זה נשמע מטורף.

זה נשמע מופרך.

לבטל כל דבר שיכול איך שהוא לערער את התולטרית כל הטוליטארית הזאת וזה משהו שנעשה בצורה מטורפת.

והאינטרסים שאתה יודע הם נעשים על ידי השלטון, הממשלה, משרד החינוך, שהם יצורים שהיו אמורים בעצם לדאוג לנו, וזה נראה.

שהאינטרס שלהם הוא לעשות כל דבר בשביל איך שהוא להגן על המהלך שלהם ולדרוס כל מי שאפשר בדרך.

אני כל כך מחכה שיהיה פה מה שנקרא שלטון בעלי הידע.

כלומר לא משנה לי שמאל לימין אבל שיהיו אנשים שידעו את מה שאומרים ולא רק יאמרו את מה שהם יודעים.

יהיה שר חינוך שהתחום שלו הוא חינוך ושר רווחה שהתחום שלו הוא רווחה וכולי וכולי.

המצב הנוכחי הוא באמת הזוי.

להפך, אם אתה איש מקצוע אתה בדרך כלל מפריע למה שאנחנו מנסים לעשות.

אז נשים, מישהו שהוא משלנו, שלא יגיד לנו מה אנחנו צריכים לעשות.

בכל זאת המגמה כרגע.

מפה יש לך קצת שאלות עליך, אני.

מנסה פחות לדבר איתך.

לא אבל זה מעניין אני בסוף מארח אותך אז קודם כל סקרנת אמרת יש לי 6 תארים שניים אז תמנה אותם במה יש אותו השני?

תולדות ישראל סליחה תולדות ישראל ספרות משווה מגדר לשון עברית בשפות שמיות עם תעודת עורך לשוני הארכה המדידה חינוכית, ניהול ופיתוח מערכות חינוך.

נראה לי שהיא מניתי כבר את השישה ועכשיו השביעי שזה פרט למידה עם הכשרה לפני לאבחון.

מה גורם לבן אדם להחליט 6 פעמים שהוא הולך ללמוד תואר שני כל פעם אחת אחר?

אדם שמבין שאין לו את הידע אני לצורך העניין כמורה לשפה.

ואני יודע שאם אני לא מומחה לשפה עוד פעם תואר שני בלשוני ולשפות שמיות.

אני, מבחינתי אני עושה עוול לתלמידים שלי, כי כשאני מלמד אני חייב 1000 להיות המומחה של התחום שלי ובית.

אני גם חייב ללמוד כל מיני טכניקות באסטרטגיות למידה שונות כדי להנחיל את זה כמו שצריך.

זה נראה שאתם ממש חי את זה שזה.

ממש.

ממש ראה את זה, ואני.

מדבר על זה בפשע.

איך?

התגלגלת להיות מורה.

בטעות באמת שבתא.

תספר ספר לך את הטעות.

אני התחלתי את הלימודים שלי כשבידיעה שאני כנראה לא היה לי מושג אפילו מה אני אעשה.

כלומר אני ציון הפסיכומטר שלי היה 500 חמשים בערך.

אני אפילו לא זוכר מאיפה שהוא בן לבן.

הייתי נורא מתוסכל, בקושי סיימתי בגרות והלכתי ללמוד קורס אחד בהיסטוריה וקורס אחד בספרות.

הייתי נורא מרוגש מזה שחילגתי לאוניברסיטה אני זוכר הייתי עם תיק קצת כזה, זה נהנה לעצמי שאני באוניברסיטה נורא נורא.

ונכנסתי לקורס קורס בספרות ואני מגיע.

אני זוכר לבניין המוזיקה בבר אילן ואני עולה על הקורס ואני רואה את כולם בני 50, 60 פלוס ואני אומר סליחה, אני כנראה בחדר לא נכון ואז אמרו לי לא לא, זה החדר הנכון ואני נכנסתי למחשב נייד.

וכולם עם דפדפנים צהבים כאלה ועיפרונות ואני לא יודע אם אני אמצא עכשיו איזה קורס שירה או מה שאין לי מושג מה קורה ואז נכנסת.

ברוח סערה, נכנסת המרצה ומתחילה הרציונליזם של אינדיבידואליזם שבדילקטיקה אצל פרויד של פיוג'י ואין לי מושג על מה היא מדברת.

אין לי מושג, אני לא מבין מילה ממה שהיא ממלמלת ואני תוך כדי מנסה לרשום בגוגל דיאלקטיקה דיאלקט ואני לא מבין על מה מדבר בכל הסטודנטים וואו וכולם מתרגשים ומדברים ואני עדיין עם פרצוף של לא מבין כלום.

נגמר השיעור.

לקורס מבוא ל כאילו.

שם מתחילים 6 מבולה.

היה קורס שהייתי בטוח.

קורס רגיל עדי לא היה מבוא לקורס הזה ואז הגעתי לקורס מבוא לרומא בעיסטור כללית ואני מגיע לקורס הזה ומסתבר שבדיעבד היה צריך לקרוא ספר מראש שגם את זה לא ידעתי.

עם מלא מושגים והמרצה שיש לה ידע מטורף מדברת על מושגים בלטינית וכולם איתה ואין לי מושג מה היא מדברת ואני מקשיב ואני באמת מרגיש שאני לא אמור להיות בשיעור הזה.

נגמר השיעור אני זוכר את עצמי נשכב על המדשאיה ואומר לעצמי אולי אני לא מתאים לאקדמיה.

יכול מאוד להיות שאני בכלל לא צריך להיות פה והחלטתי שאני במודחים אימפולסיבי בעולם נרשם לשמונה מחלקות במקביל למדתי 35 קורסים בסמסטר, אז למדתי סוהר כללית בסוף ישראל וארכיאולוגיה וספרות בשווארץ וספרות עם ישראל והאמנות, תנך והאם כבר קורס קורסי יהדות הם חובה, אז הלכתי על יהדות עד הסוף.

חודשיים ראשונים לא הבנתי כלום, שום שם, שום דבר, לא הבנתי מילה, ואז נחשוב ב-1 הקורסים המרצה אמר איזה משהו?

והחבר לי איזה מאמר שקראתי שהצלחתי איכשהו לקרוא אותו.

גם כן ובחלקים אל המאמרים זולים, ואני לא הייתי מאלה שקורא מאמרים ופתאום התחברו לי המושגים והתחלתי להשתתף בכיתה והדבר הזה הניע אותי להשתתף יותר וללמוד יותר, ופשוט בסוף הסמסטר הראשון הצלחתי להשתלט על החומר הזה וככה המשכתי לרוץ עם החומרים ופתאום אני רואה מודעה של לייטנר של הוראה משלימה באיזה שהוא פרטים.

עכשיו התקשרתי ושאלו אותי איך מה מה מה אני, מה קורה איתי וכולה וכולה עם איך אני.

אקלוט.

בתור מורה.

פוטנציאלי כן לשירות פרטים ואז שלחו אותי איך אני עם לשון עכשיו ואני בקושי עברתי את הבגרות בלשון.

לא הבנתי מה זה נושא נשוי לבד.

לא הבנתי מה רוצים מחיי בתיכון אני באמת אני הרגשתי זבע עם המקצועות פתאום שאלו אותי אם אני רוצה ללמד את זה עכשיו אמרתי וודאי אני יכול ללמד את זה בוודאי.

בוודאי הגעתי בסופש.

לדירה של הוריי שם אחי הקטן למד לבגרויות ולראשונה פתחתי ספר בלשון.

מה שזה לא פתחתי מעולם, והתחלתי ללמוד לשון מהספר הזה מאפס.

ואז ביום ראשון הגעתי והתקבלתי להיות מורה ללשון והתחלתי ללמד באופן פרטי לשון ואמרו לי טוב תשמע, אנחנו רוצים להציע לך ללמד באופן פרטי כיתת חינוך מיוחד בבית ספר, עירוני טיט, והגעתי ללמד בעירוני טיט.

הצלחתי מאוד בשנה הזאת ואז בית הספר אימץ אותי לשלוש שנים וחיפה ושם עשיתי תעודת ההוראה שלי ואת העבודה ואת העבודה המעשית כבר עשיתי אחרי במקום אחר.

משם התחלנו המשכתי את התחום של הוראה.

אני בכלל לא הייתי, לא הייתי אמור להיות בהוראה, זה באמת בטעות לחלוטין הגעתי להוראה.

אז חסרה לי פה איזה שהיא חוליה.

אתה אומר בתור תלמיד אני לא ממה שאתה מספר, אני מבין שאתה לא היית תלמיד שמסתכל על.

המורה.

ואומר וואו, איך בא לי להיות מורה.

ממש לא.

ואז הכרתי את משרד החינוך והבנתי שהכל היה.

השם של הפודקאסט יוצא דופן לך מוכרת החוויה הזאת של להיות יוצא דופן.

אני אגיד לך שאני חווה המון המון את הלהיות פרילנסר במערכות שבהן אני עובד.

זה נטו כי הגישה שלי מאוד מאוד שונה והגישה שלי הרבה פעמים יכולה להלחיץ או יכולה להעמיס על המערכת כי היא הרבה פעמים היא היא בראש, היא משנה תוכניות עבודה והיא מעמיסה מהחשש.

על המנעול של צריך לעשות משהו נוסף או להתייחס למשהו נוסף.

ובמקרה הזה אני מאוד מחתרתי.

כי הפדגוגיה שלי וראיית העבודה שלי של דברים באופן כללי מאוד מאוד שונה, כי אני עובדת ממש לפי סעיפים לפי חוקים, לפי מערכות.

אני ממש מנסה לראות את הדברים בראיית על, והרבה פעמים אנשים שהם מסתכלים על דברים מה שנקרא מעולמם יהיה להם מאוד מאוד קשה לעבוד איתי כי.

אני בעייתי בעניין הזה?

אני אני מאוד מאוד דוחף לכיוונים שהם לא תמיד נוחים.

אז זה קצת מייצר אתגר למורים שמסביב.

זה נכון, ואנחנו.

רוצים שיתנו להם לעבוד בדרך שלהם, בלי להלחיץ.

ובלי להזכיר להגיד אני לא שופט את זה ומה שקורה בסופו של דבר זה שאני חיי בעצם בעבודה שלי בין הפטיש לסדן.

כי מצד אחד אני צריך להיות קולגלי, ומצד שני אני כן רוצה לדחוף לדברים שאני מאמין בהם וכל דבר שאני עושה בעצם פוגע בכיוון השני.

איך היית בתור ילד?

בתור ילד, היית יוצא דופן, הרכבת יוצא דופן.

כילד.

עניתי בגלל המועצות מועצות תלמידים.

ובהיותי נער, אני זוכר שהגיעו אלינו, הגיעו אליי המון המון פניות מבתי ספר שונים ומבני נוער על אירועים הומופוביים שהם חוו.

במורה לספורט שחילק תלמידים לשניים ותלמיד שבא ושואל מה איתי אז המורה לספורט צעק עליו אתה הומו או תישב בצד וכולי וכולי?

וכשניסיתי לעלות את זה בגלל המועצות משרד החינוך די יצר את זה.

הוא לא נתן, הוא לא נתן יד לנסות ולהביע את זה הלאה כי אני לא יודע עם כמה יודעים, אבל היום גם היום.

משרד החינוך מנהל בעצם את גל המועצות, זאת אומרת שאם גלגל המועצות רוצה לעשות משהו עם מועצות צדדים רוצה לעשות משהו, היא מנוהדת בידי משרד החינוך.

זאת אומרת יש פה איזה תמיד איזה הגבלה וכתיכונית.

החלטתי שאני שולח את המערכת.

לקחתי את כל הנוער הלהטבים בגלגל המועצות שבזמנו זה מצחיק, אבל הוא היה הרוב.

וקמנו את מנהיג שזה בעצם עוד תלמידים והנוער הארצית הגאה.

וניסינו מה שקרה עשינו, עשינו ארגון מתחרה למרות תלוי בנוער הארצית.

אז נזרעו הזרעים למה שקרה.

אז כן כן, כבר זרעים זה היה ממש זה מצחיק כי זה היה ממש באלפיים זה היה 2011 בתקופת.

בתקופה האחרת מקבילה להיום.

אז עדיין אני לא רואה את עצמי כאנרכיסט יש מכנים אותי סוכן כאוס אבל זה לא נכון.

אני לא מגיע מהמקום של לנסות להפוך את השלטון אלא ליעל אותו.

ידוע שאין דבר שהשלטון אוהב יותר מאשר שמישהו בא לנסות ליעל אותו.

מתקבל בחיבוק ואהבה.

אין חיבוק דוב.

אז מה?

מה מה?

איך לדעתך איך אתה רואה את ההמשך?

מה לדעתך יקרה מכל הסיטואציה הנוכחית?

זה תלוי מאוד בציבור מי עובדי המדינה יבינו שהם הבאים בתור.

ואם ההורים יבינו שעכשיו למורים שלהם ואחר כך מדובר בהם.

אם הציבור יבין שאנחנו לא נמצאים בנקודה מאוד ספציפית של מורים או גננים, גננות וכולי לא הבינו שיש פה משהו עולמי.

אנחנו נהיה במקום אחר אבל וזה אבל ענק אם אנחנו נמשיך את המצב הקיים לצערי המדינה הולכת לכיוון של הפרטה בחינוך.

אנחנו מגיעים למצב שבו יש קבוצה מאוד מסוימת שתקבל חינוך.

עכשיו מה זה מקבל?

חינוך?

כולם קנו חינוך?

בואו, אנחנו כולנו מתחנכים על משהו.

חינוך זה משהו שהוא אי אפשר לקחת אותו, אבל חינוך כפי שאנחנו ההורים רוצים שהילדים שלנו יתחנכו אז רק בעלי הכסף ואלה שנולדו במקום הנכון יקבלו את החינוך שהם רוצים, ואילו קבוצה אחרת תקבל את החינוך.

מסייעים וצהרונים, כאלה שלא עברו הכשרה מתאימה, ואז אנחנו נמשיך לראות פערים מטורפים בין אנשים שההשכלה שלהם.

בכיוון אחד לאנשים שהשכלה שלהם בכיוון אחר והמעמד הסוציו אקונומי יקבע את הכול לצערנו, ואנחנו הולכים להיות סופר מפולגים ואני ממש רואה את עצמנו בכיוון הזה לכיוון של מלחמת אחים.

זה זה נשמע נוראי.

מה שאני אומר עכשיו אבל.

הגזענות שהולכת להתפתח.

והשסעים שהולכים לקרות פה ולהתפתח פה, הם נוראים בעיניי.

אנחנו כבר עכשיו רואים את זה, מה?

שאתה אומר זה אומנם נורא אבל לצערי זה לא כזה בלתי נתפס במציאות שבה אנחנו חיים, השסעים רק הולכים וגדלים והמגזריות רק הולכת וגדלה.

גם גם כל נושא המחאה בגלל שיש מחאה בארץ כבר בשנתיים כבר.

ברצף פלוס המלחמה שבאמצע מאוד מאוד מעייף.

אנשים מתעייפים מזה אז עוד מישהו מוחה?

ועוד מישהו זאת אומרת לא משנה מה יקרה לך עכשיו אם אתה תצא למחות אז מה אתה רוצה כאילו עוד מישהו מוחה?

כמה אפשר?

כמה אפשר בכלל?

יש את תשומת הלב תתחלק בין כל המחאות האלה, לא כל שכן שתתגייס כדי לפעול בהם, לתמוך בהם.

100 7 באוקטובר אין מחאה או הפגנה כלשהי שהייתה שאתה יכול להגיד שהצליחה.

אני יכול להגיד לך שההפגנות או המחאות שהיו עד עכשיו, גם לפני שבאוקטובר הם עזרו לשימור סטטוס קוו.

במחאה שאנחנו נגיד שהיא הצליחה בספק אבל הצליחה עם משהו לעורר מודעות, הייתה מחאה באלפיים ואחת 10 אי שם ברוטשילד.

מאז אני לא חושב שיש מחאה או הפגנה כלשהי שהצליחה לעשות שינוי חוץ מלשמר סטטוס קוו כלשהו.

אנחנו נמצאים במצב.

אנחנו באמת כמו שאתה אומר אנחנו מיואשים, אנחנו כבר עם הלשון בחוץ, עוד הפגנה.

נשים לב שגם המחאה באלפיים ואחת 10, כמה שהייתה עוצמתית בפועל, היא לא השיגה כל כך הרבה.

אני כן שמתי לב לזה שכל השנים שום רשת לא העיזה להעלות את מחיר הקוטג' מעל 5 90 ממש זה עד לאחרונה ועכשיו עוד פעם אתה רואה שאפילו על זה כאילו.

עומסים את הכל ברגסה וככל היצרנים.

מעלים מחירים בצורה כל כך דרמטית וכל כך.

שכאילו משדרת שוב פעם חוסר חוסר סולידריות עם המצב שיש כרגע מצב המדיני המצב.

חברות הללו מפרסמות לכולם שאנחנו בהפסדים ותעזרו לנו אנחנו צריכים לעלות, אבל אף אחד מהן לא מוכנה לחשוף את זה שהם בכלל ברווח.

אדיר הבכירים מקבלים אף.

אחד לא נותן את הנתונים האלה.

חוץ מהאמירה אנחנו בעצם הם לא חושפים שום דבר, זה הזוי בעיניי.

זה הזוי מאוד ומקומם וכל פעם שהולכים לסופר זה מתסכל ומעצבן.

זה ממש מרגיש ג'ורג' האואו עם חוות החיות כשרואים את החזירים שהם בוכים על זה שהם יושבים על השמנת והם בוכים על זה שאין להם מספיק שמנת וכל מי שיגיד להם משהו הוא בוגד.

גו'ג' אוריל הולך וממש נהיה נביא מדוייק של מה שקורה כל הדיסטופיות הולכות ומתממשות תגיד אם אם סטורם של פטור מהילד או סטור מנה מה הוא היה אומר עכשיו על סטור?

מה בין השלושים?

הילד הוא הנער, חשש מאוד ממאבקים ומלחמות.

תראה, לא אז ולא היום אני לא אני לא אדם.

שאוהב לשים את עצמי בפרונט כאילו אני לא.

שים לב שעד היום.

הורדתי אף פעם באף מהדורת חדשות.

אם הייתי אז הייתי צלמתי מבחוץ להגיב למשהו אבל לא ישבתי במהדורת חדשות.

אני מאוד מאוד נמנע מלשים את עצמי בפרונט פורום של אז בכלל חשש מהדבר הזה אבל היום אני יודע שאם אני לא עושה את זה אף אחד אחר לא עושה את זה נגיד לצורך העימוע זה שהוא שימוע ציבורי אני יודע שעכשיו אני נאבק על כל עובדי המדינה כלומר זה לא רק שלי ואמרתי אם כבר אז כבר קרנות המזבח עכשיו זה דבר אחרון שנישאר להילחם עליו.

אני יכול להגיד שבאולפנים בשבועיים האחרונים יש מנהלת של.

שהיא בכל אולפנים דואגת להגיד שאני קפלניסט ואו סלש קורלט ומקבל כספים מארגונים שרוצים להפיל את המדינה בלי להגיד את זה כארגוני טרור אני יכול להגיד לך שהיא גורם עם קודם כל מסכנת את צוותי החינוך בישראל.

במילים שלה היא מסכנת אותי והדבר השני שאני אומר איך זה שהרי לאיש ציבור אסור להתראיין אלה איש שסליחה עובד מדינה לעבד חינוך משרד החינוך אסור להתראיין.

איך זה שאת במשך שבועיים מתראייינת?

בלי הפסקה ולא רק חשבון הם כל הזמן תראי מתראיין ואת בעצם מדברת כנגד הציבור שאת כביכול מתיימרת לייצג ואת מסכנת אותם במילים שלך ומשרד החינוך עושה עם זה כלום.

יותר מזה התפרסם השבוע על מורה.

אני אוהל שם.

שאמר אמירות נוראיות אני לא יודע אם אתה מודע שר.

האלה אמירות באמת נוראיות נגד בעצם.

את החטופים.

הגיס של גל הירש.

נכון?

שבטוויטר הופיע תחת איזה שהוא שם יוזר שממש עסק.

אסון גל ענק שקרא לעלות לשימוע וכולי וכולי.

לא יודע מה קרה יום לאחר מכן.

פתאום כל המערכות התעוררו והתחילו להציג רגע, אבל טוויטר מעולם לא חסם אותו, אז כנראה שהדברים שלו לא יקרה.

נוראים רגע.

פתאום האמירות שלו הם אמירות שהם לא כאלה קיצוניות, כי אם הוא אמר את זה אז רגע הוא לא שהוא לא, הוא לא עשה, הוא לא פגע, הוא לא איים, הוא אמר משהו שנכון, מסכים הוא לא מסכים.

כלומר, התחילו לנרמל את האמירות שלו, ואני מעט מרגע מורה מחנך בישראל שחיבק בלוויה חיבק.

בעצם אמא של תלמיד שלו, חיבק וניחם אותה אודות תלמיד שהוא האשים בכך שהוא הביא את זה על עצמו.

מאחורי המחשב כשאתה רואה את הדו-פרצופיות הזאת ושאתה רואה באמת את האמירה הכי לא ערכית וחינוכית שאפשר ואתה אומר מורה כזה לא עולה לשימוע.

אבל מורה שנלחם על הזכויות של כלל הציבור עובדי הוראה כן עולה לשימוע שמנהלת כזאת שמשסעה מדינה שלמה כנגד עובדי ההוראה ועוד פעם בהשוואה למורים שנלחמים על הלחם שלהם עולים לשימוע.

אתה מבין שאנחנו נמצאים בעולם הפוך?

זה היה יוצא דופן, הפודקאסט שמארח אנשים מיוחדים שלא הולכים בתלם שחושבים אחרת ופועלים וחיים בדרך שונה מהשאר.

אם אתם מכירים אנשים כאלה, או אם אתם כאלה בעצמכם, אשמח שתצרו איתי קשר בדופן 2025 את גימייל נקודה קום דופן 2025 את ג'ימייל נקודה קום להתראות.