האם מותר להיות פציפיסט כשנלחמים על הבית? והאם השקפת עולם צריכה להשתנות בעקבות טראומה לאומית?
שאולי ויניב חוזרים מצפייה במחזמר "בלוז לחופש הגדול" עם מסקנות הפוכות לגמרי. מה שמתחיל כשיחה על משחק ותיאטרון, הופך מהר מאוד לוויכוח נוקב על המציאות הישראלית: האם פציפיזם בזמן מלחמה הוא "ריקבון מוסרי"? או שחייבים להמשיך "לבכות כשיורים" כדי לא להפוך למכונות?
על הדרך הם מנתחים את משפט אייכמן, את חיסול סינוואר, ואת השאלה הנצחית: האם נקמה היא חלק מהצדק?