הסיפור המבול "המקורי" (אין בידינו מקור) סופר על ידי עם קדום בשם אכד, שחי בתחום עירק של ימינו. הבבלים שחיו מאות שנים לאחר שהאכדים ירדו מעל הבמה ההיסטורית, העלו אותו על הכתב והפכו אותו לשלהם.
כאשר לסיפור  האכדי-בבלי מלאו 1,300 שנה, הוא עלה ארצה יחד עם גולי בבל. בארץ ישראל הוא עבר גיור כהלכה ונכנס לתנך. 

סיפור המבול האכדי מספר על שבעה אלים גדולים ועצלנים, שבראו הרבה אלים קטנים, איגיגי, שיהיו להם לעבדים, שיכינו להם אוכל ויעשו את כל המלאכות הקשות – וכך באמת היה. 

במשך 700 שנה עבדו האיגיגי בפרך עד שהחליטו למרוד באלים הגדולים. המרד הוכתר בהצלחה גדולה, ונינתו, אלת הרחם, ייצרה מעפר את בני האדם הראשונים.  

נינתו התקינה בבני האדם את מנגנון ההתרבות, אך לא את מנגנון המוות – ולכן בני האדם התרבו והתרבו ללא מעצור, ועשו רעש מחריש אוזניים. לפיכך, אנליל, האל שעמד בראש פנתיאון האלים האכדי (והבבלי) החליט לשים סוף לבני האדם. 

הוא שלח את נימתר, אל המגיפה שימית אותם ; הוא שלח, פעמיים, את אדד, אל הרוחות והגשמים שימית אותם ברעב. כל הניסיונות להכחיד את בני האדם הרעשנייים עלו בתוהו, ולכן אנליל החליט להשתמש בנשק יום הדין ולהביא מבול על הארץ.    
 
הקשר בין סיפור המבול האכדי לבין זה שבספר בראשית, הוא ברור וגלוי לעין, וכמובן שגם על כך אני מדברת.