שילוב חרדים הוא הנושא הכי בוער בישראל כרגע, אבל רוב השיח תקוע בהבנה שחרדים לא באמת יגוייסו בכפייה בהמוניהם. הפרק הזה מנסה לשאול איך כן נשלב חרדים במארג החיים האזרחי – גם בגיוס, גם בתעסוקה. ולצורך כך הזמנתי אורח עם קבלות מוכחות של הצלחות בתחום.

⭐ לפני שמאזינים – זה הזמן לעשות סאבסקרייב (עוקב) ולתת חמישה כוכבים באפליקציה. זה מה שמאפשר לי להמשיך להביא לכם שיחות עומק לא מחנאיות על בניית המדינה.

הזמנתי לשיחה את יחיאל אמויאל – סא״ל במילואים, קצין לוחם ששירת ימים רבים בעזה, ומי שעומד כבר יותר מעשור בצומת הכי נפיץ במדינה: החרדים והמדינה.
אמויאל מנהל כבר שנים רבות מרכזי “כיוון” לשילוב חרדים בשוק התעסוקה, עם אלפי השמות בשנה, והוא מסתכל על הסיפור הזה כמו על פרויקט לאומי: למצוא את מי שכן רוצה לזוז, לפתוח לו מסלול, ולבנות אמון דרך פתרונות פרקטיים – לא דרך “הנחתה” ולא דרך מאבקים.

וזה בדיוק מה שמעניין בפרק: כי הוא לא מתחמק מהכאב של המשרתים – אבל גם לא מוכר אשליות של “מחר בבוקר כולם בבקו״ם”. הוא מציע דרך של מהלכים מצטברים ומיצוי הזדמנויות.

לא עם כל הגישה של אמויאל הסכמתי ויצאתי בעצמי עם כמה שאלות בנושא. ואולי בגלל זה השיחה הזאת דווקא מעניינת יותר מהדעות האוטומטיות שאנחנו שומעים לפעמים.

דיברנו על 👇

🟡 מה אמויאל למד מעולם התעסוקה על שילוב חרדים – ולמה זה רלוונטי כמעט אחד לאחד לשאלת הגיוס?
🟡 למה “לסגור את הכספומט” (הגישה שאני נוקט בה) נשמע טוב בטוויטר – אבל לא בהכרח מזיז תהליכים חברתיים במציאות לטענת אמויאל, ואיפה כן צריך מקלות?
🟡 מה עובר על צעיר חרדי שמסתכל החוצה: היעדר מידע, לחצים חברתיים, פחד מחילון, ומצד שני – רצון אמיתי להיות חלק מהסיפור הישראלי.
🟡 איך בונים מסלולי שירות שמייצרים אמון?
🟡 ומה זה אומר על העתיד של ישראל: דמוגרפיה, כלכלה, שירות, והאם אפשר להפוך את הסוגיה הזאת ממלחמת תרבויות לפרויקט לאומי פוזיטיבי.

זה פרק למי שנמאס לו מהסיסמאות, ומוכן סוף סוף לשמוע תפיסה פרגמטית, מנוסה, ומבוססת עשייה – שמסתכלת על חרדים לא כבעיה שאי אפשר לפתור, אלא כהזדמנות שצריך לדעת להנדס נכון.

אם אהבתם – שתפו בקבוצות ווטסאפ (מילואים/משפחה/חברים), תנו חמישה כוכבים, וסאבסקרייב.